ארכיון הקטגוריה: Uncategorized

תכנות מחדש של מערכת הצ'קרות ברמה הגנטית

לפני מספר שנים, מדענים הוכיחו שטראומות עוברות מדור לדור אצל עכברים. ככה זה קורה גם אצלנו בני האדם, אבל לא רק טראומות עוברות מדור לדור, גם דפוסי התנהגות עוברים מההורים אל ילדיהם.

לכן פיתחתי שיטה לשחרור תכנותים משפחתיים מהדי.אן.איי שלנו. שיטה שאני אלמד אותכם עכשיו. היא בנויה על קבלת רשות מההורים לעשיית הפעילות שעליה הם אסרו עליכם כילדים. אם לדוגמא למדתם כל שנות ילדותיכם שאסור לצעוק על ההורים. אז כל מה שעליכם לעשות כדי לשחרר את דפוס ההתנהגות הזה הוא לבקש רשות לצעוק על הורייך, מההורה שאסר עליכם את זה. כשהרשות ניתנת – התכנות משתחרר.

כך אפשר גם לשחרר חסמים רגשיים בקלות. בהרבה משפחות האב מלמד את בניו שאסור לבכות. אז כל שעלינו לעשות על מנת לשחרר את התכנות הזה הוא ליצור קשר עם האב ולבקש ממנו רשות לבכות. ואז זה כבר תלוי בנו האם נעיז לבכות או לא…

ברבות השנים הכנתי טבלה לכל צ'קרה שתשחרר את האיסורים שקשורים בה. אז בואו נתחיל במסע.

צ'קרת הבסיס

צ'קרת הבסיס מכילה את השיעורים הראשונים שעלינו ללמוד אחרי שאנו נולדים: שיעורים בהישרדות ובהגנה עצמית. שמותר להרוג כשאנו בסכנת חיים. חסימות באיזור צ'קרת הבסיס עלולות לגרום להתנתקות מהגוף הפיזי ולחוסר קרקוע, דבר שגורם לכך שקשה לאדם ליצור לעצמו בסיס בחיים: הכסף לא זורם, אין בית, ורוח האדם מנותקת מגופו.

לכן האישורים שאנו זקוקים להם ברמת צ'קרת הבסיס הם:

הרשות להיות קיים והרשות להגן על הקיום שלנו

אני לדוגמא, נולדתי להורים שלא רצו בי כילד. אבי חשב שאני לא הבן שלו ולא רצה אותי בביתו. אז יצרתי קשר עם נשמת אבי וביקשתי ממנו רשות להיות קיים ולגור בביתו. אבי נתן לי את הרשות, למרות שגם הוא לא היה רצוי במיוחד בבית הוריו וגם הם רצו לתת אותו למשפחה אומנת משבדיה בזמן מלחמת העולם השנייה, דבר שגרם לאבי לטראומה קשה.

לאחר מכן עשיתי מסע גם אל משפחת אימי וביקשתי רשות להיות קיים. הפעם נאלצתי ללכת כחמשה דורות אחורה, עד שהגעתי לאחת מאימהותיי הקדומות שהייתה שפחה. מסתבר שבזמנים שאמי הקדומה זו חיה, השפחות נאלצו להעמיד פנים שהן לא קיימות וגם המשפחות שהן שירתו אצלן העמידו פנים שהן לא שם. ומשם העמדת הפנים הזאת שאתה לא קיים הגיעה אלי, דרך אימי. לאחר שהבנתי את הדבר, ביקשתי מאימי הקדומה הזאת לתקן את הדבר ולהיות קיימת. להיות שם, למרות שמתעלמים ממנה. אחרי כמה רגעים התיקון הגיע אליי, דרך שרשרת אימהותיי והרגשתי שאני גם כן יכול להיות כאן.

אחרי שקיבלתי רשות מאבי ומאימי להיות קיים, עברתי לחלק השני של המשפט: הרשות להגן על עצמי מפני הוריי. אבי נתן לי רשות להגן על עצמי מפניו וגם אימי נתנה לי רשות. אבל החסם בכל זאת לא נפתח, עד שהבנתי שעליי לבקש רשות מאימי להגן על עצמי מפני אבי וההפך. אימי למדה מהוריה שלאב מותר להרביץ לילדיי המשפחה ואימי העבירה את התכנות הזה אליי. כשהבנתי את הבעיה ובקשתי רשות, אימי נתנה לי רשות להגן על עצמי מפני אבי. ואבי נתן לי רשות להגן על עצמי מפני אימי.

הרשות להיות קיים מבחינה רגשית ומנטאלית והרשות להגן על הרגשות והמחשבות שלנו

את הבעיה הזאת לקח לי המון שנים לפתוח. אימי אף פעם לא נתנה לי רשות להיות קיים מבחינה רגשית. למרות שביקשתי ממנה מספר פעמים, היא עד היום מכחישה את זכות הקיום הרגשי שלי. אפשר לומר שעם אימי עליי להעמיד פנים שאני מישהו אחר, חסר רגשות. שוב עשיתי מסע אל משפחת אימי, והבנתי שלאימי היה אסור להיות קיימת מבחינה רגשית משום שאביה של אימי חזר ממלחמת העולם השנייה בהלם קרב וכל רגש זעזע אותו עמוקות והכניס אותו למצוקה. אז אימי ואחיה למדו שצריך לסגור את רגשותיהם. אז ביקשתי רשות מסבי לפתוח את רגשותיי (הוא הרי מת מזמן, כבר לא צריך לסגור את הרגשות בגללו) והוא כמובן נתן רשות והחסימה בצ'קרה השתחררה.

הרשות לקיום בשלום ללא הטרדה והרשות להגן על השלום שלך

גדלתי בבית אלים שבו האב הטריד את כל בני הבית ללא לאות וחשב שסביבו העולם מסתובב. אף פעם לא יכולתי להתקיים בשלום בבית הוריי. אבי תמיד הציק לי בכל פעם כשבאתי הביתה. רק אחרי שאבי מת הבנתי את הבעיה וביקשתי רשות מאבי לקיום בשלום (Exist in peace). לאבי לא הייתה רשות לכך, אז נאלצתי לפנות לאימו של אבי ולבקש ממנה רשות לאבי ולי לקיום בשלום. סבתי נתנה לי את הרשות ומאז אני חי בשלום ולא נותן לאנשים להציק לי יותר.

הרשות ליצור את עצמנו מחדש והרשות להגן על זכותנו להשתנות

במשך כל ימי חיינו אנו מתחדשים כל יום מחדש בעזרת חיבורנו לעונות השנה והטבע שמסביבנו. רבות ממחלות העולם המודרני, נובעות מכך שאנו מנותקים מהטבע ומהמחזוריות שלו. ואז גופנו מאבד את המחזוריות הטבעית שלו גם כן והחיים נהפכים למין עיסה מונוטונית אינסופית שלא משתנה לעולם. לכן חשוב לקבל אישור מההורים להשתנות כל יום ורשות להגן על זכותנו זו להשתנות. להמשיך לקרוא תכנות מחדש של מערכת הצ'קרות ברמה הגנטית

איחוי המשפחה הפנימית והבית הפנימי

לרבים מאיתנו, שגדלו כמוני במשפחות אלימות, יש בעיות עם המשפחה הפנימית. וכאשר המשפחה הפנימית לא מתפקדת, לרוב גם המשפחה החיצונית לא מתפקדת ויש לנו בעיות ביצירת יחסים זוגיים יציבים.

אני אישית גדלתי במשפחה שבה גם האב וגם האם היו אלימים כלפי כילד. אבי חשב שאני לא בנו, כי אמי כנראה בגדה בו בדיוק לפני שנולדתי, אז אבי אף פעם לא התייחס  אליי כאל בנו, אלא התעלל בי נפשית, רגשית ופיזית. גם אימי הכתה אותי כל פעם כשהמרתי את פיה. וכמובן אבי ואימי לא הסתדרו אחד עם השנייה והייתה ביניהם אלימות קשה ואונס.

בנוסף לאלימות הקשה בבית, אבי גם למעשה סילק אותי מביתו כשהייתי בן שמונה ומאז למעשה גדלתי ללא בית. למזלי גדלתי בקיבוץ שבו הייתה לינה משותפת והייתה לי בכל זאת אפשרות לישון כל לילה בבטחה. בנוסף יכולתי להתארח אצל משפחות אחרות בקיבוץ, שבהן ההורים כן התייחסו אל ילדיהם בכבוד ובאהבה. ממשפחות אלו למדתי שהמצב אצלנו בבית הוא לא נורמלי ושעדיף לי ללמוד איך להקים משפחה מאנשים אחרים, ולא מהוריי.

כך למעשה הילד הפנימי שבי פחד מהאבא והאמא הפנימיים, כי כל חיי קיבלתי מהוריי האמיתיים בעיקר אלימות ושנאה. בנוסף לכך האמא והאבא הפנימיים לא הסתדרו אחד עם השני וליבם היה סגור, כמו שלמדתי מהוריי.

לקח לי הרבה שנים להבין שהיות וגורשתי מביתי כשהייתי ילד, עלי קודם כל לרפא את הילד הפנימי הזה ולהחזיר אותו הביתה. אז ביקשתי מליבי ליצור לי בית בתוכו וביקשתי מהבורא להגן על הבית הפנימי הזה. לאחר מכן הזמנתי את הגבר הפנימי והאישה הפנימית אל תוך הבית שבליבי. שם עשיתי ביניהם סולחה, וביקשתי שהם יפתחו את ליבם אחד לשנייה. כל התהליך הזה התרחש רק אחרי שאבי במציאות מת. רק אז העזתי סוף סוף להתחיל להיות עצמי.

לאחר שהגבר הפנימי והאישה הפנימית הסכימו לפתוח את ליבם אחד לשנייה, ביקשתי משניהם שייקחו את תפקיד המבוגר האחראי, זאת אומרת את תפקיד האמא והאבא הפנימיים. וביקשתי מהם שיתחילו להגן על הבית הפנימי מפני ההורים האמיתיים (והאלימים) שלי. וכך סוף סוף נוצר לי בית פנימי שבו יכולתי לחיות בבטחה.

עכשיו כשהבית הפנימי וההורים הפנימיים היו מוכנים, הזמנתי הביתה את הילד הפנימי בן השמונה, שנזרק מביתו. ביקשתי מליבי ליצור לילד זה חדר משלו בבית שבליבי, שבו הילד יוכל לשחק בשלום, ובו הוא תמיד ירגיש אהוב. ואז עשיתי היכרות בין הילד הפנימי לגבר ולאישה הפנימיים. וביקשתי שכל השלושה ייפתחו את ליבם אחד לשני. ואז סוף סוף הרגשתי שיש לי בית משלי ויכולתי להשתחרר מהוריי האמיתיים. לקחתי עליי את תפקיד האב והאם האוהבים והמגינים והתחלתי להגן על עצמי מפני הוריי.

לאחר שהילד הפנימי בן השמונה הרגיש בטוח, הזמנתי גם את הילד הפנימי הקטן עוד יותר שנאלץ לגדול תחת תנאי אלימות קשים. מגיל צעיר עד גיל שלוש, גדלתי בעיר טורקו שבדרום פינלנד. אבי היה ספן וביקר לפעמים בדירה המשפחתית. אני זוכר כיצד כל פעם כשהוא היה מגיע לחופשה הוא היה מכה אותי, לפעמים עם ידיו, לפעמים עם חגורה ופעם אחת הוא אפילו הטיח אותי בקיר כשהוא חטף התקפת זעם.

אבי זורק אותי על קיר ואמי מסתכלת מהצדבנוסף לאלימות של אבי, גם אימי הייתה נותנת לי סטירות, כל פעם כשהמרתי את פיה, ואחותי הגדולה הרביצה לי גם כן. אבי עודד אותה להרביץ לי ולימד אותה שלה מותר להרביץ לי, אבל לי אסור היה להרביץ לה בחזרה. ואם הייתי מנסה להחזיר לה, אבי היה תופס אותי ומכה אותי עם החגורה שלו.

אבא מכה עם החגורה שלו ואמא מסתכלתבמשך שלוש שנים חייתי תחת הטרור המשפחתי הזה, עד שעברנו לישראל. אני זוכר כיצד כל פעם כשאבי היה מגיע לחופשה, הייתי מתחבא מתחת למיטה, עד שאחותי לימדה אותי לא לשחק עם אבא יותר, שהוא מסוכן מדי. בישראל עברתי לישון בבית ילדים והמטפלות הישראליות הגנו עליי מהאלימות של אבי ואימי.

אז איך מגינים על הילד הפנימי מהטרור של האבא והאמא? לומדים ג'ו ג'יטסו במשך כמה שנים, ואז כשידעתי כיצד להגן על עצמי, חדלתי להתייחס להצקות של אבי והתנתקתי ממנו. בגיל 16 הבהרתי לאבי שבפעם הבאה שהוא יגע בי, אני ארביץ לו בחזרה. מאז הוא לא העז לגעת בי יותר, אבל המשיך עם ההתעללויות הרגשיות והנפשיות שלו, עד שעזבתי את הקיבוץ וחזרתי לפינלנד ולא הייתי צריך לראות אותו יותר. להמשיך לקרוא איחוי המשפחה הפנימית והבית הפנימי

לזכור הכל ולא לשכוח

מאיפה אפשר להתחיל סיפור שכזה? האם אתחיל מהרגע שנולדתי? או להתחיל מהיכן שאני זוכר את עצמי?
אתחיל מקצת היסטוריה. נולדתי בעיר טורקו שבדרום מערב פינלנד למשפחה נוצרית פרוטסטנטית. אני הילד השני במשפחה, כשלפני נולדה אחותי הגדולה. בנוסף יש לי עוד אח צעיר ממני ואחות קטנה, בת הזקונים של המשפחה. את ילדותי אני לא זוכר כמעט, דבר שאספר מאוחר יותר ממה הוא נובע. אז בואו נתחיל מהמעבר לישראל. כשהייתי בן שלוש, משפחתי עברה לישראל, דבר שלא רציתי שיקרה, אבל אבי התעקש, אז עברנו. תחילה גרנו במושב פיני בשם יד השמונה, שהוקם ליד ירושלים. אחרי כשנה במושב, עברנו לקיבוץ מרום גולן, שזה עתה הוקם בצפון רמת הגולן. אני מניח שהוריי רצו לגור במקום הכי קר בישראל, שיזכיר את פינלנד מבחינת מזג האוויר. אחרי ילדות די רגילה בקיבוץ, קיבלתי בגיל שש עשרה שוק כשאחותי הגדולה קיבלה תעודת זהות כתומה ממדינת ישראל. אז הבנתי שתמיד אהיה אזרח סוג ב' בישראל, בגלל היותי נוצרי. וכך, בגלל תעודה אחת, חיי התפרקו להם. כל התוכניות שהכנתי במשך שנות נעוריי על הגשמה עצמית בישראל, התנדפו להם כעלה ברוח. לא יכולתי לדבר על האפליה הממסדית שנתקלתי בה עם אף אחד, כי כל חבריי היו יהודים. וגם לא היה לי על מי לכעוס, כי הממסד היה אלמוני לחלוטין בעיניי. רק אחרי שהתבגרתי, האירוניה של צבע תעודת הזהות שאחותי קיבלה התגלתה לעיניי: מצחיק שיהודים מסמלים נוצרים בתעודה כתומה, כשרק כמה עשרות שנים קודם היהודים עצמם סומנו בכמעט אותו הצבע.

כנראה שמישהו במשרד הפנים לא למד כלום מהשואה.

אחרי שהתאוששתי מהשוק, הבנתי שאין לי מה לחפש בישראל יותר, אז הפסקתי לקחת את חיי הקיבוץ ברצינות, הזנחתי גם את לימודיי התיכון והתחלתי להתרכז במה שעניין אותי: מוסיקה ובנות.

כך חלפו להם השנים עד שמלאו לי ח"י שנים. קיבלתי דרכון פיני זמני לשמונה עשר חודש ומכתב מהשגרירות הפינית שעליי להתגייס לצבא הפיני, אם ברצוני לשמור על האזרחות הפינית שלי. אז התנדבתי לשירות ברג'ימנט הנ"מ של הלסינקי ובגיל תשע עשרה חזרתי לפינלנד והתגייסתי לצבא. היות ולא ידעתי פינית, הצבא הפיני מיקם אותי בצוות תותח נ"מ שבו כולם דיברו אנגלית. כך ביליתי חורף אחד בצבא הפיני וכשהשתחררתי, הצבא הפיני קנה לי כרטיס טיסה חזרה לישראל. מה שהיה מצחיק הוא שבישראל הציקו לי על זה שאני נוצרי ובצבא הפיני הציקו לי על זה שאני יהודי. מסתבר שיש אפליה דתית בכל מקום בעולם.

חזרתי למרום גולן ואחרי שבוע של בירות לאיפוס המציאות, חזרתי לשגרת הקיבוץ, אבל עד מהרה מזכירות הקיבוץ הודיעה לי שלא אוכל להשתקע בקיבוץ אלא אם כן אתגייס לשתי שנות שירות אזרחי למען מדינת ישראל. הייתי מוכן לתת שנת שירות אחת, אבל נראה לי מוגזם לשרת שנתיים מדינה שרואה אותי כבן אדם סוג ב' בגלל שאינני יהודי.

למזלי מנהל מטע מרום גולן סידר לי עבודה בקיבוץ השכן ועברתי לגור בקיבוץ עין זיוון, שמרוחקת כעשר קילומטר ממרום גולן. שם עבדתי חצי עונה במטע עין זיוון וחסכתי כסף לטיול בחו"ל. כשצברתי מספיק כסף, נפרדתי מכל חבריי בקבוץ ונסעתי לאנגליה. שם טיילתי במשך כמה חודשים משם טסתי חזרה לפינלנד.

גרתי אצל דודי בהלסינקי במשך כמה חודשים, עד שמצאתי דירה ועבודה והתחלתי את חיי בעיר הגדולה. לאחר כמה שנים של עבודה כעוזר טבח, הלכתי לקורס לפינית ומשם המשכתי לבית ספר למהנדסות תוכנה.

באותם שנות לימודים הבנתי לאט לאט שיש משהו מוזר במציאות: מצבי הנפשי לא היה טוב והתחלתי לחקור את הנושא. התחלתי לקרוא ספרות רוחנית וכשסיימתי את לימודיי יצאתי למסע אופנועים בהודו שנמשך כמה חודשים. אחי הצעיר הגיע מישראל וביחד קנינו אופנועי אנפילד בדלהי ועליהם נסענו ביחד לגואה. שם הלכתי לקורס רייקי שנמשך שבוע ואחריו חזרתי לפינלנד.

אחרי הטיול, עזבתי את דירת הסטודנטים שגרתי בה ועברתי לגור בדירת שני חדרים ששכרתי מעיריית הלסינקי. ואז התחיל המסע הרוחני האמיתי שלי.

עד מהרה גיליתי שמשהו לא בסדר במציאות שלי, שיש בתוכי טראומות שמשום מה אני לא זוכר אותם. אומנם אבי התייחס אלי כמו זבל כל חיי והיכה אותי כמה פעמים כילד, אבל לא באמת זכרתי את מה שהוא עשה לי. בנוסף היו לי גם בעיות מיניות, שלא ידעתי מהיכן הן נובעות. להמשיך לקרוא לזכור הכל ולא לשכוח

הפעלת גוף הקריסטל באמצעות קודי האור שבתוך גולגלות הקריסטל

באביב 2010 ביקרתי בישראל ולאחר כשבוע בתל אביב, נסעתי לגולן לבקר את הורי. כשביקרתי במוזיאון העתיקות בקצרין, ראיתי מצגת אודיו-ויזואלית על רוג'ם אל חירי – גלגל הרפאים. החלטתי מיד שאני צריך לבקר במקום. אחרי מספר בירורים ידעתי שהאתר נמצא בשטח אש של צה"ל והוא נגיש רק בסופי שבוע. חיפשתי מידע נוסף על רוג'ם אל חירי באינטרנט ואחי הפנה אותי לדף של ריצ'רד בן-ישי שבו הוא מתאר את ממצאיו האנרגטיים במקום. בדפים של ריצ'רד ישנו מידע על אתר אנרגטי נוסף בגולן בשם כורסי. ריצ'רד טוען שבכורסי יש, במימד החמישי, עיר למוריאנית שבמרכזה חמשה קריסטלים מרפאים. הקריסטל המרכזי של כורסי ממוקם ליד שני ספסלים "מרפאים" באתר. החלטתי מיד שעלי לבקר גם בכורסי.

"הספסלים המרפאים" בכורסי

להמשיך לקרוא הפעלת גוף הקריסטל באמצעות קודי האור שבתוך גולגלות הקריסטל