כל הפוסטים של Arje Sakari Silander

תכנות מחדש של מערכת הצ'קרות ברמה הגנטית

לפני מספר שנים, מדענים הוכיחו שטראומות עוברות מדור לדור אצל עכברים. ככה זה קורה גם אצלנו בני האדם, אבל לא רק טראומות עוברות מדור לדור, גם דפוסי התנהגות עוברים מההורים אל ילדיהם.

לכן פיתחתי שיטה לשחרור תכנותים משפחתיים מהדי.אן.איי שלנו. שיטה שאני אלמד אותכם עכשיו. היא בנויה על קבלת רשות מההורים לעשיית הפעילות שעליה הם אסרו עליכם כילדים. אם לדוגמא למדתם כל שנות ילדותיכם שאסור לצעוק על ההורים. אז כל מה שעליכם לעשות כדי לשחרר את דפוס ההתנהגות הזה הוא לבקש רשות לצעוק על הורייך, מההורה שאסר עליכם את זה. כשהרשות ניתנת – התכנות משתחרר.

כך אפשר גם לשחרר חסמים רגשיים בקלות. בהרבה משפחות האב מלמד את בניו שאסור לבכות. אז כל שעלינו לעשות על מנת לשחרר את התכנות הזה הוא ליצור קשר עם האב ולבקש ממנו רשות לבכות. ואז זה כבר תלוי בנו האם נעיז לבכות או לא…

ברבות השנים הכנתי טבלה לכל צ'קרה שתשחרר את האיסורים שקשורים בה. אז בואו נתחיל במסע.

צ'קרת הבסיס

צ'קרת הבסיס מכילה את השיעורים הראשונים שעלינו ללמוד אחרי שאנו נולדים: שיעורים בהישרדות ובהגנה עצמית. שמותר להרוג כשאנו בסכנת חיים. חסימות באיזור צ'קרת הבסיס עלולות לגרום להתנתקות מהגוף הפיזי ולחוסר קרקוע, דבר שגורם לכך שקשה לאדם ליצור לעצמו בסיס בחיים: הכסף לא זורם, אין בית, ורוח האדם מנותקת מגופו.

לכן האישורים שאנו זקוקים להם ברמת צ'קרת הבסיס הם:

הרשות להיות קיים והרשות להגן על הקיום שלנו

אני לדוגמא, נולדתי להורים שלא רצו בי כילד. אבי חשב שאני לא הבן שלו ולא רצה אותי בביתו. אפשר לומר שלא הייתי רצוי בבית אבי ולא הייתה לי רשות להיות בו. אז יצרתי קשר עם נשמת אבי וביקשתי ממנו רשות להיות קיים ולגור בביתו. אבי נתן לי את הרשות, למרות שגם הוא לא היה רצוי במיוחד בבית הוריו וגם הם רצו לתת אותו למשפחה אומצת משבדיה בזמן מלחמת העולם השנייה, דבר שגרם לאבי לטראומה קשה.

אחרי שקיבלתי רשות מאבי להיות קיים, עברתי לחלק השני של המשפט: הרשות להגן על עצמי מפני הוריי. אבי נתן לי רשות להגן על עצמי מפניו וגם אימי נתנה לי רשות. אבל החסם בכל זאת לא נפתח, עד שהבנתי שעליי לבקש רשות מאימי להגן על עצמי מפני אבי וההפך. אימי למדה מהוריה שלאב מותר להרביץ לילדיי המשפחה ואימי העבירה את התכנות הזה אליי. כשהבנתי את הבעיה ובקשתי רשות, אימי נתנה לי רשות להגן על עצמי מפני אבי. ואבי נתן לי רשות להגן על עצמי מפני אימי.

הרשות להיות קיים מבחינה רגשית ומנטאלית והרשות להגן על הרגשות והמחשבות שלנו

את הבעיה הזאת לקח לי המון שנים לפתוח. אימי אף פעם לא נתנה לי רשות להיות קיים מבחינה רגשית. למרות שביקשתי ממנה כמה פעמים, היא עד היום מכחישה את זכות הקיום הרגשי שלי. אפשר לומר שעם אימי עליי להעמיד פנים שאני מישהו אחר, חסר רגשות. רק הרגשות של אימי חשובים. אז אנו כבר לא מתראים הרבה. אם אתה לא יכול להיות עצמך מבחינה רגשית עם מישהו, אז אין לדעתי ערך לקשר. היות ולא הצלחתי לפתוח את הרשות הזאת בצד אימי, למדתי שאני יכול להיות עצמי עם אנשים אחרים, אבל לא איתה.

הרשות לקיום בשלום ללא הטרדה והרשות להגן על השלום שלך

גדלתי בבית אלים שבו האב הטריד את כל בני הבית ללא לאות וחשב שסביבו העולם מסתובב. אף פעם לא יכולתי להתקיים בשלום בבית הוריי. אבי תמיד הציק לי בכל פעם כשבאתי הביתה. רק אחרי שאבי מת הבנתי את הבעיה וביקשתי רשות מאבי לקיום בשלום (Exist in peace). לאבי לא הייתה רשות לכך, אז נאלצתי לפנות לאימו של אבי ולבקש ממנה רשות לאבי ולי לקיום בשלום. סבתי נתנה לי את הרשות ומאז אני חי בשלום ולא נותן לאנשים להציק לי יותר.

הרשות ליצור את עצמנו מחדש והרשות להגן על זכותנו להשתנות

במשך כל ימי חיינו אנו מתחדשים כל יום מחדש בעזרת חיבורנו לעונות השנה והטבע שמסביבנו. רבות ממחלות העולם המודרני, נובעות מכך שאנו מנותקים מהטבע ומהמחזוריות שלו. ואז גופנו מאבד את המחזוריות הטבעית שלו גם כן והחיים נהפכים למין עיסה מונוטונית אינסופית שלא משתנה לעולם. לכן חשוב לקבל אישור מההורים להשתנות כל יום ורשות להגן על זכותנו זו.

צ'קרת המין

צ'קרת המין קשורה להתרבות, ליצירה ולהגנה על הזכות שלנו לבחור את בן או בת זוגינו. גם הדימוי המיני העצמי קשור לצ'קרה זאת. כאשר יש חסמים באיזור צ'קרה זאת, הדבר עלול לגרום למחלות באיזור הצ'קרה (לדוגמא קילה) ולעקרות. לכן חשוב לפתוח את אנרגיות הצ'קרה כך שתזרום כראוי. האישורים שאנו זקוקים להם בצ'קרת המין הם:

הרשות להתרבות (הרשות להיות בוגרים מבחינה מינית) והרשות להגן על המיניות שלנו

כמו שכבר סיפרתי, אבי חשב שאני לא בנו, אז הוא אף פעם לא נתן לי את הזכות להיות גבר בבית. תמיד נאלצתי להיות בתפקיד נשי ולשרת את בעל הבית. בנוסף אימי עברה כנראה אונס כנערה והיא לא רצתה שאגדל להיות לגבר, אז גם מצידה לא קיבלתי רשות להיות גבר ואב. אז יצרתי קשר עם נשמת אבי וביקשתי ממנו רשות להיות גבר ולהגן על הגבריות שלי. אבי נתן לי רשות כמובן.

לצערי חווית האונס במשפחת אימי מגיעה דורות רבים אחורה: אחת מאימהותיי הקדומות הייתה עבדה ונאלצה לשכב עם הבעלים שלה. אז ביקשתי מנשמתי שתמצא את האמא הקדומה הזאת שלי ושתקבל ממנה רשות לכל בנותיה ולי להגן על המיניות שלנו ולבחור בעצמנו את בני או בנות זוגינו. כמובן שאימתי הקדומה נתנה את הרשות והתיקון עבר ממנה דרך כל השרשרת הנשית הגנטית עד אליי. כשהתיקון קרה, נשמת אימי נתנה לי גם היא את את הרשות להיות גבר וגם את הרשות להגן על המיניות שלי.

ואז סוף סוף כוח היצירה של הגבר הפנימי שלי השתחרר ויכולתי להיות גבר ומיד התחלתי לגדל זקן!

הרשות לבחור בעצמנו את בן או בת זוגינו והרשות להגן על הבחירה הזאת

הרבה אנשים לא מודעים לכך, אבל הסיבה העיקרית לאונס היא לא סקס, אלא הרצון לשלוט בכוח היצירה של מישהו אחר. מין אקט נרסיסטי, שלצערי גם אני נפלתי קורבן אליו. כשהייתי כבן 11, אחד מחבריי לכיתה, שהיה גדול ממני בשנה, ניסה לאנוס אותי במקלט בקיבוץ שבו גרנו. הוא לא הצליח לאנוס אותי, אבל הוא המשיך בהטרדות מיניות במשך שנים רבות וכך נאלצתי ליצור בשבילו הרבה דברים. כשהבנתי את מה שקורה, עשיתי שוב מסע אל אימהותיי הקדומות וביקשתי מהן רשות להגן על כוח היצירה המיני שלי, על הקונדליני שלי. כבר סיפרתי בפסקה הקודמת ממה החסם נבע. כמובן שקיבלתי רשות מאימהותיי להגן על כוח היצירה המיני שלי מפני אחרים והדבר תוקן. מאז אני משתדל ליצור רק מתוך אהבה.

הרשות להיות אמא או אבא בעצמך

לפעמים ההורים לא נותנים לילדיהם להתבגר מבחינה מינית ולהפוך להורים בעצמם. ואז נוצרים חסמים באיזור הצ'קרה והגוף עלול לא להתפתח כראוי והאדם נשאר בחלקת ילד במשך כל חייו. לדוגמא היות ואימי כנראה נאנסה בנערותה, אז היא אף פעם לא נתנה לי להתבגר ולהפוך לאבא בעצמי. לכן חשוב לקבל מההורים רשות להפוך למבוגר מיני ולאבא/אמא ולקבל את ברכת המשפחה לעמדה החדשה הזאת בחיים שלך.

צ'קרת כוח הרצון

צ'קרת כוח הרצון היא מרכז הצ'י של הגוף, שממוקמת בין צ'קרת המין לצ'קרת מקלעת השמש. מהפופיק יוצאים מין כבלים אנרגטיים שקשורים לאנשים חשובים בחיינו, בעיקר לאימנו. חשוב להיות מודעים לקשרים אנרגטיים אלו ולנתק אותם במקרה הצורך. כאשר צ'קרת כוח הרצון חסומה, כוח הרצון העצמי מתגמד והאדם נהפך לפסיבי ולצייתני יותר. בנוסף עלולות להתפתח גם מחלות באיברים הפנימיים באיזור הצ'קרה (קשיים בעיכול, דלקות קיבה, שלשולים וכו') ובמחסור קבוע באנרגיה. האישורים שאנו זקוקים להם ברמת כוח הרצון הם:

הרשות לעשות כרצוננו והרשות להגן על רצון זה

כמעט בכל משפחה ההורים מלמדים את ילדיהם שעליהם להקשיב להוריהם. כך גם במשפחתנו היה. לכן שוב יצרתי קשר עם נשמת אבי ואימי וביקשתי מהם רשות לעשות כרצוני. קיבלתי רשות, אבל בכל זאת הרגשתי שאני עדיין לא יכול לעשות כרצוני, אז ביקשתי רשות במצולב: ביקשתי מאימי רשות להמרות את פי אבי וגם ביקשתי רשות מאבי להמרות את פי אימי ואז החסם השתחרר והרגשתי שאני יכול לבחור את מסלול חיי בעצמי. מבחינה רוחנית אפשר גם לבקש מהאל לעשות כרצוננו, זה גם כן קשור לעניין. לכל אחד ואחת מאיתנו הרי יש רצון חופשי מבחינת האל, אבל אנחנו לא תמיד מודעים לזה שהבחירה היא תמיד שלנו.

הרשות לפעול בקצב שלנו והרשות להגן על קצב החיים שלנו

היות ומערכת העיכול שלנו נמצאת באיזור צ'קרת כוח הרצון, אז חשוב לקבל רשות מההורים לעכל דברים בקצב שלך ולפעול רק כשאתה מוכן. אני אישית אוהב לפעול לאט ואני משתדל לעשות דברים רק אחרי שהתכוננתי אליהם נפשית קודם. אפשר לומר שאני איטי יותר בחיי משאר האוכלוסייה, דבר שנובע כנראה מדי.אן.איי ענקי הצפון שבתוכי.

צ'קרת מקלעת השמש

השיעור הקשור בצ'קרת מקלעת השמש קשור בגיבוש האני העצמי שלנו, הזהות שלנו ובהגנה על זהות זו. אז אפשר לחלק את אישוריי צ'קרת מקלעת השמש בהתאם לארבעת הגפים שלנו: הגוף הפיזי, הגוף הרגשי, הגוף המנטאלי והגוף האתרי. חסמים באיזור הצ'קרה עלולים לגרום למחלות באיברים הפנימיים באיזור הצ'קרה, לדוגמא סכרת. היו לי מספר לקוחות שנאלצו להחביא את הזהות העצמית שלהם כשהם היו ילדים,  ואז הצ'קרה נחסמה והלבלב שלהם הפסיק לעבוד באופן נורמלי – דבר שגרם להם למחלת הסכרת. כשהוצאנו ביחד את החסם הרגשי והמנטאלי והם קיבלו רשות להיות עצמם ורשות להגן על הזהות הזאת מפני אחרים, הצ'קרה נפתחה והלבלב התחיל לעבוד שוב כראוי.

הרשות להיות עצמנו והרשות להגן על עצמיות זו שלנו

כמו שכבר הסברתי קודם, אימי ואבי לא נתנו לי רשות להיות עצמי בביתנו, אז נאלצתי חבוש את המסכה המקובלת עליהם, כל עוד התעסקתי איתם. לקח לי הרבה שנים להבין את עניין המסכות ולאט לאט הורדתי את כל המסכות שלבשתי והעזתי להיות עצמי. לצערי תוך כדי תהליך זה, משפחתי נעלמה לה ואנחנו כבר לא בקשר. תהליך הסרת המסכות הכיל הרבה שלבים, אבל כעקרון הרשות שאנו זקוקים לה היא הרשות להיות עצמנו. במרבית השנים עשיתי הרבה מסעות גנטיים אל אבותיי ואימהותיי הקדומים וקצרה היריעה להזכיר את כולם במאמר זה. אני מציע שתשאלו את עצמך לאיזה אישורים אתם זקוקים להם, על מנת להיות עצמכם ואז לבקש רשות לכך מהוריכם. ואחרי שתבקשו רשות להיות עצמכם, בקשו גם רשות להגן על הזהות העצמית שלכם.

הרשות לרגשותינו והרשות להגן על הביטוי הרגשי שלנו

גם כאן השאלה היא כיצד מותר לבטא את רגשותינו בחברת בני המשפחה וכיצד אנו מבטאים אותם כשאנו לבדינו. לכל משפחה יש את הכללים שלה, ועלינו ללמוד לבטא את רגשותינו בצורה הנוחה לנו. חשובה גם הרשות להגן על רגשותינו. כמו שסיפרתי קודם, אימי לא נתנה לי מעולם רשות לבטא את רגשותיי בצורה הנוחה לי, אז אנו כבר לא בקשר יותר. אז יכול להיות שגם כשאתם תתחילו לבטא את רגשותיכם ביתר נוחות, אז חלק מבני המשפחה יתנגדו אליכם. מסתבר שבשתים מכל חמש משפחות יש ניתוק בין בני המשפחה מסיבה כזאת או אחרת. אז אל תתבאסו אם זה יקרה גם לכם.

הרשות למחשבותינו ולרעיונותינו והרשות להגן על המחשבות והרעיונות שלנו

כמו שסיפרתי קודם, אבי חשב שאני לא בנו, אז הוא תמיד ביטל את כל רעיונותיי ואת קולי אף פעם לא שמעו בהחלטות המשפחתיות. תמיד הרגשתי שמעמדי הוא כחיית הבית של המשפחה: אין לי זכות הצבעה בהחלטות המשפחתיות. עד היום זה נמשך, למרות שקיבלתי רשות מאבי ומאימי למחשבותיי ולרעיונותיי.

וגם קיבלתי את הרשות להגן עליהם.

הרשות ליצירתנו והרשות להגן על דרכנו ועל היצירות שלנו

אפשר לומר שרשות זאת יותר קשורה לבחירת אורח החיים שלנו בעצמנו. מבחינה זאת אף פעם לא הייתה לי בעיה מצד אבי, אבל כאשר בחרתי באורח חיים רוחני, אחיותיי ואחי התנגדו לכך בתחילה ולקח כמה שנים עד שהם התרגלו לרעיון. הרגשתי שאימי היא זאת שלוחצת עליי דרך אחי ואחיותיי. אז עשיתי מסע אל משפחת אימי וביקשתי רשות לחיות את חיי בדרכי שלי. אז אם אתם מרגישים שלכם אסור לבחור אורח חיים אחר מאשר הוריכם, אז אנא עשו מסע אל אבותיכם ואימהותיכם ובקשו מהם רשות לחיות כרצונכם ורשות להגן על אורח חיים זה שלכם.

הרשות לשים גבולות לעצמך ולאחרים

אבי התנהג באופן חסר מעצורים בביתנו ולא ידע לשים גבולות לעצמו או לנו, הוא ידע רק להציק ולהרביץ. אמי, מצד שני, גם כן לא ידעה לשים גבולות בריאים לאבי ופחדה ממנו כל חייה. אז לא היו לנו גבולות בריאים כילדים. לכן חשוב לקבל רשות משתי המשפחות להציב גבולות לעצמך ולאחרים (להורים). וגם רשות להגן על הגבולות הללו. ובמקרה הצורך לנתק מגע עם מי שבאופן שיטתי שובר את הגבולות שלך. אפשר לחלק את הגבולות לארבע:
גבולות פיזיים: מתי מותר ואסור לגעת באחרים.
גבולות רגשיים: מתי ואיך לבטא רגשות בחברת אחרים.
גבולות מנטאליים: איך לתקשר עם אחרים בבטחה ובשוויוניות.
גבולות יצירתיים: איך ליצור ביחד עם אנשים אחרים באופן שוויוני.

צ'קרת הלב

שיעוריי צ'קרת הלב קשורים לאהבה: את מי מותר לנו לאהוב? ומהם כללי האהבה המשפחתיים? זאת אומרת איך עלינו להיות ולהתנהג על מנת לקבל אהבה מהורינו ומעצמנו. חסמים באיזור הצ'קרה עלולים לגרום למחלות באיברים הפנימיים באיזור: מחלות לב וכבד כשהלב נסגר, מחלות ריאות כשיש חסמים רגשיים ומנטאליים ומחלות בבלוטות התימוס כשאסור להיות קיימים מבחינה נפשית או מנטאלית.

הרשות לאהוב את מי שאנחנו רוצים והרשות להגן על האהבה שלנו

אימי ואבי אף פעם לא התערבו בבחירת בנות הזוג שלי, אבל אם במשפחתכם הוריכם מתערבים במי מותר לכם לאהוב וכיצד, אז כדיי שתעשו מסע אל אימהותיכם ואביכם ותקבלו מהם רשות לבחור את בני או בנות זוגכם בעצמכם. ולאחר מכן בקשו גם רשות להגן על בחירותיכם.

כללי האהבה – איך עלינו להתנהג על מנת לקבל אהבה

השיעור הכי קשה מכל שיעוריי החיים הוא שיעור האהבה העצמית: מתי מותר לנו לאהוב את עצמנו ומתי אסור לנו. כל כללי האהבה העצמית הללו נובעים מהשיעורים שקיבלתם בילדותיכם בקשר לאהבה. אם קיבלתם אהבה מאימכם רק כאשר הייתם שקטים אז היא למעשה לימדה אותכם שאהבה תלויה בכך שאתם קודם כל שקטים. ורק כשאתם שקטים אתם ראויים לאהבה עצמית.

אז אנא קחו דף ועט, וחלקו את הנייר לשני טורים: כללי האהבה של משפחת האמא וכללי האהבה של משפחת האבא. ואז רשמו כיצד היה עליכם להתנהג על מנת לקבל מאמא אהבה, וכיצד היה עליכם להתנהג על מנת לקבל מאביכם אהבה.

אחרי שרשמתם את כל כללי האהבה המשפחתיים, אנא רשמו לכל כלל את ההפך ממנו. לדוגמא צריך להיות מסודר (ההפך הוא להיות מבולגן). ההפך מהכלל הוא הרשות שעליכם לקבל מההורה, על מנת שתוכלו לנטרל את הכלל.

כללי האהבה של משפחת האמא כללי האהבה של משפחת האבא
צריך להיות טוב – רשות להיות רע/שובב/גרוע.
צריך להיות בשקט – רשות להרעיש.
צריך לציית להורים – רשות למרוד בהורים, או רשות לעשות כרצונך.
צריך להיות נחמד – רשות להיות מגעיל כשצריך.
צריך לחכות לאמא – רשות להיות עצמאי או רשות לפעול לבד.
אסור לצעוק – רשות לצעוק כשצריך.
צריך לשתף את כולם – רשות לפעול לבד.
צריך להיות נורמלי – רשות להיות משוגע כשצריך.
אסור לפחד – רשות לפחד.
צריך להיות חזק – רשות להיות חלש.
צריך להיות אמיץ – רשות להיות פחדן.
צריך לנקות אחריך – רשות להיות מבולגן.
צריך לעזור לאחרים – רשות להיות אנוכי כשצריך.
צריך להיות כמו כולם – רשות להיות שונה.
צריך לוותר – רשות להיות עקשן כשצריך.
צריך להגן על ההורים/המשפחה – רשות להגן על עצמך מההורים/מהמשפחה.
צריך להיות חרוץ – רשות להיות עצלן כשצריך.
צריך לעשות כמו שאומרים לך – רשות לחשוב באופן עצמאי.

ניקח לדוגמא כלל נפוץ: עלינו להיות בשקט ולציית. ההפך מלהיות שקט הוא כמובן להרעיש.

אצל משפחת אימי, הכלל של להיות בשקט הגיע מכך שסבי סבל מטראומת מלחמה. אז אימי נאלצה להיות בשקט כל ימי ילדותה, על מנת לא לזעזע את אביה.

עכשיו כשאנחנו יודעים את הכלל ואת היפוכו, אנו יכולים לאפס את הכלל על ידי קבלת רשות מההורה שלימד את הכלל, לעשות את ההיפך. היות והכלל שלמדתי מאימי היה להיות שקט, היה עלי ליצור קשר עם נשמת סבתי וסבי ולבקש מהם רשות להרעיש. כמובן שקיבלתי רשות ואז כלל האהבה הזה של משפחת אימי התאפס. עכשיו זה לא משנה אם אהיה בשקט או ארעיש – האהבה מצד משפחת אימי תהיה שם ואני יכול לאהוב את עצמי גם כשאני מרעיש וגם כשאני שקט.

בואו ניקח דוגמא נוספת. אחד מכללי האהבה אצל משפחת אבי היה שצריך להיות חרוץ. אז יצרתי קשר עם אמהותיי ואבותיי מצד אבי וביקשתי רשות להיות עצלן. קיבלתי רשות וכך כלל אהבה זה של משפחת אבי התאפס לו גם כן. עכשיו זה לא משנה עם אני חרוץ או עצלן, האהבה מצד משפחת אבי תהיה שם ואני יכול לאהוב את עצמי גם כשאני מתעצל וגם כשאני עובד בחריצות.

הרשות לאהוב את עצמנו כמו שאנו

יש הרבה אנשים בעולם שלא לוקחים אחריות על האהבה העצמית שלהם וממשיכים לנסות לקבל אהבה מאחרים. כאילו שלהם אין, או שזה לא באחריותם לאהוב את עצמם. אז אם גם אתם אחד מאנשים אלו, אנא קחו אחריות ולימדו לאהוב את עצמכם כמו שאתם. ואז כשתאהבו את עצמכם באמת תוכלו למצוא לעצמכם בן או בת זוג שגם כן אוהבים את עצמם וביחד תוכלו לחלוק את האהבה העצמית הזאת שלכם. האהבה העצמית היא על אחריותכם! אנא זכרו זאת.

פתיחת הלב

הרבה מאיתנו סוגרים את ליבנו, כאשר אנו לא מסוגלים לעמוד בלחציי החיים. ואז כאשר הלב סגור אין יותר באפשרותנו לתת ולקבל אהבה. לכן חשוב לעשות מסע ולפתוח את ליבנו לכל האנשים שסגרנו את ליבנו אליהם במשך החיים ולתת לרגשות לזרום בחופשיות מאיתנו אליהם עד שהכל משתחרר, הלב מתרוקן ונשארת רק אהבה, או שלווה. אתן לכם דוגמא: כשהייתי ילד אבי התייחס אליי רע ופרק תמיד את כל רגשותיו עליי, כאילו אני פח הזבל הרגשי שלו. היות ולא ידעתי (וגם לא יכולתי)  לשים לאבי גבולות רגשיים, אז סגרתי במקום זה את ליבי, כדי להעניש את אבי. שלא יקבל אהבה יותר. האמת היא בכל זה שאבי המשיך לקבל אהבה, אמנם לא ממני אלא מאנשים אחרים אבל בכל זאת קיבל. ואילו אני – ליבי נשאר סגור. אז למעשה הענשתי רק את עצמי בכך שסגרתי את ליבי לאבי.

כשהבנתי את הדבר, פתחתי את ליבי לאבי בחזרה ונתתי לכל הרגשות שהיו לי כלפיו לזרום בחופשיות עד שהכל יצא ושוב חשתי שלווה ואהבה עצמית. אז אני ממליץ גם לכם לפתוח את ליבכם מחדש לכל מי שסגרתם לו את ליבכם. אל תעשו את זה בשבילם, אלא בשבילכם, למען שתגיעו שוב לשלווה ולאהבה עצמית. ליבכם לא זקוק להגנה, הוא יגן על עצמו, בעזרת האהבה העצמית שבתוככם. למעשה ליבכם יכול להגן עליכם…

צ'קרת הגרון

שיעוריי צ'קרת הגרון קשורים לביטוי העצמי שלנו ולחוש הטלפתיה. אם הצ'קרה חסומה, זה עלול לגרום לפעילות לקויה של בלוטות התריס והלימפה וגם לבעיות בפה, בשיניים בגרון ובאף. היות והרבה חסמים רגשיים מצויים באיזור צ'קרה זאת, אז בואו נלמד איך לפרוק את החסמים הללו בקלות.

הרשות לבטא כל רגש והרשות להגן על ביטוי הרגשות שלך.

עד היום פירקתי יותר מתריסר חסמים רגשיים שונים שהיו לי באיזור הגרון. אז בואו נפרוק כמה חסמים רגשיים על מנת שתבינו את התהליך. ניקח לדוגמא את רגש הבושה. במשפחתנו היה אסור להביע בושה. היה אסור להתבייש והיה אסור לבייש את המשפחה. אז יצרתי קשר עם נשמות אימהותיי ואבותיי משני הצדדים וביקשתי רשות לבטא בושה בדרכי שלי וגם רשות להביא בושה למשפחה. כשקיבלתי רשות חסם הבושה נעלם ומאז יכולתי לבייש את עצמי כשהמצב הצריך זאת. עכשיו ברשותי לעשות טעויות ולהתבייש בהן. בנוסף ביקשתי גם רשות לחוש גאווה ולהביא גאווה להוריי.

בואו ניקח עוד דוגמא: במשפחתי היה אסור לבטא אהבה בקול רם. אז שוב עשיתי מסע אצל משפחת אימי וקיבלתי רשות מהמשפחה לבטא אהבה בקול. לאחר מכן עשיתי מסע נוסף וביקשתי גם ממשפחת אבי רשות לבטא אהבה בקול גם. הרשות ניתנה כמובן משני הצדדים.

בעזרת שיטה פשוטה זאת ביכולתכם לפרוק כל חסם רגשי: פשוט תישאלו את עצמכם האם החסם מגיע ממשפחת האב או האם ואז בקשו מהמשפחה הנכונה רשות לבטא את הרגש החסום בדרככם שלכם והחסם ישתחרר.

יכול להיות כמובן שהחסם קיים מפני שהחלטתם כך בעצמכם. אני לדוגמא החלטתי כשהייתי בן 12 בערך שאני לא אבכה יותר ליד אבי על מנת לא לתת לו את הסיפוק יותר. אז יצרתי קשר עם הילד הפנימי הזה שבתוכי, הזמנתי אותו אל ליבי, והראיתי לו שאבי כבר מת ושהחסם הרגשי הזה כבר לא משרת אותי. אז הילד ראה שכבר לא צריך לפחד יותר והסכים לפרוק את החסם הרגשי הזה. אז אם גם לכם יש חסם רגשי שהחלטתם עליו בעצמכם, כל שעליכם לעשות הוא להזמין את הילד הפנימי שהחליט על החסם אל ליבכם. להגן עליו, לאהוב אותו ואז לבקש ממנו לפרוק את החסם. בהצלחה!

הרשות לבטא את האמת שלך ולהגן עליה

בהרבה משפחות מלמדים את הילדים לא לומר את האמת. אצלנו המצב היה מוזר בכך שאצל משפחת אבי צריך היה לומר את האמת, אבל במשפחת אימי היה צריך לייפות אותה. אז נאלצתי לבקש ממשפחת אבי את הרשות לשקר כשצריך וממשפחת אימי ביקשתי רשות לומר את האמת כמו שהיא. ואז התחלתי להבחין בכל השקרים הקטנים שהייתי מספר לעצמי. ואז, לאט לאט, תוך כמה שנים, הפסקתי לשקר לעצמי והתחלתי לחיות לפי האמת הפנימית שלי.

הרשות לבטא את הרעיונות והמחשבות שלך והרשות להגן על הרעיונות והמחשבות שלך

אבי אף פעם לא נתן לי זכות לבטא את הרעיונות והמחשבות שלי וגם אם הוא נתן לי להתבטא הוא אף פעם לא הקשיב לי באמת. אימי מצד שני כן הקשיבה ונתנה לי לממש את עצמי. אז היה עליי לעשות מסע רק אל צד אחד של המשפחה: הצד של אבי ולקבל מהם רשות לכך. מסתבר שבימיי עבר לא נתנו לילדים להתבטא בחברת ההורים ומשם הכלל הגיע אלי, דרך אבי.

צ'קרת העין השלישית

שיעוריי צ'קרת העין השלישית קשורים לכיצד אנו רואים את עצמנו ואת אחרים. חסמים בצ'קרה זו עלולים לגרום לפזילה, לאובדן הראייה, או להיחלשותה וגם לבעיות באוזניים ובשמיעה. אז בואו נפרוק כמה חסמים הקשורים לעין השלישית.

הרשות לראות את עצמך כמו שאתה והרשות להגן על הדימוי העצמי שלך.

במשפחת אימי היו בעיות רבות עם הדימוי העצמי שנבעו מכך שסבי חזר מעורר בנפשו ממלחמת העולם השניים ושתה את עצמו למוות. סבתי בכל זאת לימדה את אימי ואחיה שעליהם להעמיד פנים שהאב נורמלי. זאת אומרת להתעלם מהשיגעונות שלו כאילו הם לא קיימים. כך אימי לימדה גם אותנו ילדיה, שעלינו להתעלם מהקריזות של אבי ושעלינו להעמיד פנים שהוא נורמלי. אז יצרתי קשר עם סבתי וסבי מצד אימי וביקשתי מהם רשות לראות את האמת על בני משפחתי, ביקשתי רשות לראות אותם כמו שהם. הרשות הגיעה ואז נפתחו לי המון חזיונות בקשר לאבי ולאיך שהוא התנהג אלינו כילדים: מכות, השפלות, הטרדות מסוגים שונים, התפרעויות והתקפי זעם אלימים. נפתחו לי גם הרבה חזיונות בקשר לאנשים אחרים בחיי ונפטרתי מכמה טיפוסים שעד אז הייתי עיוור לשיגעון שלהם.

הרשות לראות את המציאות מנקודת המבט שלך והרשות להגן נקודת המבט שלך.

כמעט כל ילד שנולד, מסוגל לראות מציאותיות שונות ומשונות. יש ילדים שרואים רוחות, יש כאלה שמבינים צמחים וחיות ויש כאלו שנולדו מוארים. ברבות השנים, ההורים מלמדים את הילדים איזה מציאות היא "אמיתית" ואיזה לא. אני לדוגמא הייתי ילד טבע כשהייתי קטן, אבל היכולת שלי לדבר עם יצוריי היער נעלמה כשהתבגרתי. כשהבנתי שזה קרה בעידוד הוריי, יצרתי קשר עם משפחות אבי ואימי וביקשתי רשות לראות את המציאות כמו שהיא ולהחליט בעצמי מה נכון ומה לא. ואז באמת היכולות העל חושיות שלי נפתחו מחדש והתחלתי לראות טוב יותר דרך העין השלישית. אני ממליץ להתייעץ עם נשמתכם ולדאוג לקרקוע לפני שאתם פותחים את העין השלישית. זאת אומרת לדאוג קודם לכך שצ'קרת הבסיס שלכם מחוברת היטב לליבה של אמא אדמה ורק אז לפתוח את העין השלישית בעזרת הילד הפנימי.

פזילה נגרמת כאשר שתי אישיויות פנימיות רואות כל אחת מציאות שונה. לדוגמא הילד הפנימי מסתכל על מציאות אחת ואילו האישה הפנימית או הגבר הפנימי מסתכלים על מציאות אחרת. יש לי פזילה קלה והיא נבעה מכך, שהילד הפנימי שלי היא תקוע בעבר, מפוחד בתוך טראומה. ואילו האישה הפנימית הסתכלה על העולם כמו העכשווי. ואז כשהבנתי את המצב, קראתי לליבי לאחד את שתי נקודות המבט הללו לנקודת מבט אחת, כך שהילד הפנימי יראה את המציאות העכשווית והאישה הפנימית תראה את הטראומה. ואז, לאט לאט, הילד עבר לראות את ההווה והאישה הפנימית יכלה לראות את הטראומה. וכך הילד הפנימי שחרר את הטראומה בעזרת האישה הפנימית. אז אם גם לכם יש פזילה או עיוורון בעין אחת, אז עליכם להזמין את שתי הדמויות הפנימיות, שרואות מציאותיות שונות, להתחבר אל ליבכם. ואז, לאט לאט, שתי האישיויות יתאחדו לאחת והפזילה תתוקן. פשוט בקשו מנשמתכם לעזור לכם לחבר את שתי המציאותיות שאתם רואים בעין ימין ושמאל יחדיו ועזרה בלהבין אותן.

.

צ'קרת הכתר

שיעוריי צ'קרת הכתר קשורים לאני העליון שלנו. איך אנו קיימים ברמת הנשמה. האישור העיקרי ברמה זאת הוא הרשות להיות אני.

הרשות להיות אחד והרשות להגן על האחדות הפנימית

אחד משיעוריי הנשמה הוא ללמוד מתי מישהו שבור מנסה ללמד אותך להיות שלם. אז עליך להאזין לאמת הפנימית, שלך דרך צ'קרת הגרון. עליך לראות את עצמך כמו שאתה דרך העין השלישית ועליך לאהוב את עצמך כמו שאתה ללא תנאים, בצ'קרת הלב. ואז הרגע יפתח ותוכל להיות ברגע כמו שאתה ולהבחין במה שאתה עושה מתוך שלמות ויופי פנימיים. וכמובן גם לאהוב את עצמך כאשר אינך מצליח בזאת, כי זה כל השיעור. אז על מנת להיות שלם, עליך לקבל רשות להיות שבור. ורק אז תוכל לראות את שני החצאים מתחברים להם יחדיו  לאחד. אז ביקשתי רשות ממשפחות אימי ואבי להיות שבור, וגם רשות להיות שלם. וזהו זה. מאז אני שם, בדרך בין השבור לשלם. דרך האהבה.

איך מרפאים את עצמך ופורקים תכנותים משפחתיים שמזיקים לך ומגבילים אותך

אני מציע שתתחילו מהבעיות העכשוויות שלכם ותפתרו אותם ואז תעברו לבעיות הפחות חשובות. כשאני מרפא את עצמי, אז אני מבקש מנשמתי, רוחי והספיריט שלי להתחבר אליי ואז אני שואל את עצמי: לאיזה רשות אני זקוק על מנת שהבעיה תשתחרר? ואז עולה לי מחשבה או דימוי שמכיל את הרשות שאני זקוק לה או את המצב החדש שאני יכול להגיע אליו. אם לא עולה לכם כלום, אז אתם יכולים לבקש שהרעיון יגיע אליכם דרך חלום, או ספר, או סרט או שיר שאתם שומעים. לפעמים אדם זר ברחוב פשוט יגיד לכם את האמת שאתם זקוקים לה, או שסתם תראו את זה בחלון ראווה או כפרסומת על אוטובוס. לכן כשאתם שואלים את היקום שאלה – חשוב להיות פתוחים לתשובה…

השלב הבא הוא לשאול את עצמך: מאיזה צד של המשפחה הרשות צריכה להגיע: האמא, האבא, או שאולי זאת רשות שצריכה להגיע מעצמכם. שאתם החלטתם לבד בילדותיכם על כך. יש הרבה נערים שמחליטים לדוגמא בגיל 16 שהם לא יודעים לרקוד, או כמוני מחליטים שהם לא בוכים יותר על מנת שלא לתת סיפוק ליריב שלכם.

אם הרשות צריכה להגיע ממשפחתכם, אז עליכם לבקש מנשמתכם ליצור קשר עם נשמות הורייכם, כמו שאני מתאר בפרק הבא.

אם הרשות שאתם זקוקים לה צריכה להגיע מתוככם, אז בקשו מנשמתכם שתחבר אותכם לדמות הפנימית שהחליטה את ההחלטה. הזמינו את הדמות הפנימית הזאת אל ליבכם ותנו לה להתמזג איתכם. ואז הראו לה שהמציאות השתנתה כבר ועכשיו כבר בסדר לבכות. או כמו שמטופל אחד אמר לי פעם: בוא נבכה ביחד כמו גברים!

איך יוצרים קשר עם נשמות אבותיכם ואימהותיכם

דבר ראשון הוא לדאוג להגנה ראויה. בקשו מנשמתכם להגן עליכם בשעת המסעות המשפחתיים שלכם ובקשו ממנה להראות לכם בבירור את החסמים השונים ואת תשובות בני משפחותיכם. לרוב אם התשובה לא ברורה, זה אומר שלא קיבלתם עדיין רשות ועליכם כנראה לפנות לדור הקודם על מנת לקבל רשות.

אם לדוגמא נשמת אביכם לא נותנת רשות, אז יכול להיות שלאביכם לא הייתה רשות ולכן הוא לא יכול לתת אותה לכם ועליכם ליצור קשר עם נשמות הוריו של אביכם. וכך הלאה והלאה.

עכשיו כשהנשמה שלכם מגינה עליכם, בקשו ממנה ליצור את הקשר אם נשמות בני משפחותיכם. ובקשו מנשמתכם להגביר את המסרים שאתם מקבלים, על מנת שתבינו אותם בבירור.

כשאתם מרגישים שהקשר נוצר, תוכלו עכשיו לבקש את הרשות שאתם זקוקים לה.

כשהרשות מתקבלת, לרוב יש תחושה פיזית של הרפיה, כאילו משהו פיזי באמת השתחרר ממכם. בצ'קרת הגרון לרוב יופיע גם שיעול כאשר אתם מצליחים לשחרר חסם כלשהו. אם אתם לא חשים בשום שינוי פיזי בגוף, אז כנראה שלא באמת קיבלתם רשות. ועליכם אולי לשנות את הניסוח של המשפט. נסו להשתמש באותם המילים שהוריכם השתמשו בהם. אם האב כל הזמן אמר: "תפסיק לעשות בעיות". אז עליכם להשתמש באותו המשפט ולבקש מאביכם רשות "להמשיך לעשות בעיות".

רעיון נוסף, שאחי פיתח, הוא לבקש מנשמתכם ליצור לכם בית ולהזמין אליו את כל אבותיכם ואימהותיכן משני הצדדים. ואז כשיש לכם שאלה כל המשפחה נמצאת בבית זה ובו תוכלו לקבל תשובות מנשמות משפחתיכם.

אנא התקדמו לאט ובהנחיית נשמתכם ודאגו לקרקוע ראוי לפני שאתם פותחים חסמים בצ'קרות הגבוהות.

אם אתם זקוקים לעזרה בשינוי דפוסיי ההתנהגות המשפחתיים שלכם ובפתיחת הצ'קרות שלכם, אני אשמח לעזור, בשיחת וידאו למשל. לשמחתי ישראל ופינלנד נמצאות באותו שעון, אז קל לקבוע טיפולים.

תודה שקראתם, באהבה, אריה זכריה סילאנדר

איחוי המשפחה הפנימית

לרבים מאיתנו, שגדלו כמוני במשפחות אלימות, יש בעיות עם המשפחה הפנימית. וכאשר המשפחה הפנימית לא מתפקדת, לרוב גם המשפחה החיצונית לא מתפקדת ויש לנו בעיות ביצירת יחסים זוגיים יציבים.

אני אישית גדלתי במשפחה שבה גם האב וגם האם היו אלימים כלפי כילד. אבי חשב שאני לא בנו, כי אמי כנראה בגדה בו בדיוק לפני שנולדתי, אז אבי אף פעם לא התייחס  אליי כאל בנו, אלא התעלל בי נפשית, רגשית ופיזית. גם אימי הכתה אותי כל פעם כשהמרתי את פיה. וכמובן אבי ואימי לא הסתדרו אחד עם השנייה והייתה ביניהם אלימות קשה ואונס.

בנוסף לאלימות הקשה בבית, אבי גם למעשה סילק אותי מביתו כשהייתי בן שמונה ומאז למעשה גדלתי ללא בית. למזלי גדלתי בקיבוץ שבו הייתה לינה משותפת והייתה לי בכל זאת אפשרות לישון כל לילה בבטחה. בנוסף יכולתי להתארח אצל משפחות אחרות בקיבוץ, שבהן ההורים כן התייחסו אל ילדיהם בכבוד ובאהבה. ממשפחות אלו למדתי שהמצב אצלנו בבית הוא לא נורמלי ושעדיף לי ללמוד איך להקים משפחה מאנשים אחרים, ולא מהוריי.

כך למעשה הילד הפנימי שבי פחד מהאבא והאמא הפנימיים, כי כל חיי קיבלתי מהוריי האמיתיים בעיקר אלימות ושנאה. בנוסף לכך האמא והאבא הפנימיים לא הסתדרו אחד עם השני וליבם היה סגור, כמו שלמדתי מהוריי.

לקח לי הרבה שנים להבין שהיות וגורשתי מביתי כשהייתי ילד, עלי קודם כל לרפא את הילד הפנימי הזה ולהחזיר אותו הביתה. אז ביקשתי מליבי ליצור לי בית בתוכו וביקשתי מהבורא להגן על הבית הפנימי הזה. לאחר מכן הזמנתי את הגבר הפנימי והאישה הפנימית אל תוך הבית שבליבי. שם עשיתי ביניהם סולחה, וביקשתי שהם יפתחו את ליבם אחד לשנייה. כל התהליך הזה התרחש רק אחרי שאבי במציאות מת. רק אז העזתי סוף סוף להתחיל להיות עצמי.

לאחר שהגבר הפנימי והאישה הפנימית הסכימו לפתוח את ליבם אחד לשנייה, ביקשתי משניהם שייקחו את תפקיד המבוגר האחראי, זאת אומרת את תפקיד האמא והאבא הפנימיים. וביקשתי מהם שיתחילו להגן על הבית הפנימי מפני ההורים האמיתיים (והאלימים) שלי. וכך סוף סוף נוצר לי בית פנימי שבו יכולתי לחיות בבטחה.

עכשיו כשהבית הפנימי וההורים הפנימיים היו מוכנים, הזמנתי הביתה את הילד הפנימי בן השמונה, שנזרק מביתו. ביקשתי מליבי ליצור לילד זה חדר משלו בבית שבליבי, שבו הילד יוכל לשחק בשלום, ובו הוא תמיד ירגיש אהוב. ואז עשיתי היכרות בין הילד הפנימי לגבר ולאישה הפנימיים. וביקשתי שכל השלושה ייפתחו את ליבם אחד לשני. ואז סוף סוף הרגשתי שיש לי בית משלי ויכולתי להשתחרר מהוריי האמיתיים. לקחתי עליי את תפקיד האב והאם האוהבים והמגינים והתחלתי להגן על עצמי מפני הוריי.

לאחר שהילד הפנימי בן השמונה הרגיש בטוח, הזמנתי גם את הילד הפנימי הקטן עוד יותר שנאלץ לגדול תחת תנאי אלימות קשים. מגיל צעיר עד גיל שלוש, גדלתי בעיר טורקו שבדרום פינלנד. אבי היה ספן וביקר לפעמים בדירה המשפחתית. אני זוכר כיצד כל פעם כשהוא היה מגיע לחופשה הוא היה מכה אותי, לפעמים עם ידיו, לפעמים עם חגורה ופעם אחת הוא אפילו הטיח אותי בקיר כשהוא חטף התקפת זעם.

אבי זורק אותי על קיר ואמי מסתכלת מהצדבנוסף לאלימות של אבי, גם אימי הייתה נותנת לי סטירות, כל פעם כשהמרתי את פיה, ואחותי הגדולה הרביצה לי גם כן. אבי עודד אותה להרביץ לי ולימד אותה שלה מותר להרביץ לי, אבל לי אסור היה להרביץ לה בחזרה. ואם הייתי מנסה להחזיר לה, אבי היה תופס אותי ומכה אותי עם החגורה שלו.

אבא מכה עם החגורה שלו ואמא מסתכלתבמשך שלוש שנים חייתי תחת הטרור המשפחתי הזה, עד שעברנו לישראל. אני זוכר כיצד כל פעם כשאבי היה מגיע לחופשה, הייתי מתחבא מתחת למיטה, עד שאחותי לימדה אותי לא לשחק עם אבא יותר, שהוא מסוכן מדי. בישראל עברתי לישון בבית ילדים והמטפלות הישראליות הגנו עליי מהאלימות של אבי ואימי.

אז איך מגינים על הילד הפנימי מהטרור של האבא והאמא? לומדים ג'ו ג'יטסו במשך כמה שנים, ואז כשידעתי כיצד להגן על עצמי, חדלתי להתייחס להצקות של אבי והתנתקתי ממנו. בגיל 16 הבהרתי לאבי שבפעם הבאה שהוא יגע בי, אני ארביץ לו בחזרה. מאז הוא לא העז לגעת בי יותר, אבל המשיך עם ההתעללויות הרגשיות והנפשיות שלו, עד שעזבתי את הקיבוץ וחזרתי לפינלנד ולא הייתי צריך לראות אותו יותר.

 

איך מאחים את המשפחה הפנימית?

השלב הראשון הוא לנעול את דלת ביתכם, כך שתרגישו בטוחים פיזית, לעשות מדיטציה ואז לבקש מליבכם לקחת אותכם אל תוכו. בקשו מליבכם להתרחב כך שהוא יקיף את כולכם, את כל גופיכם. כשאתם מרגישים שליבכם נמצא מסביבכם, אז אתם מצויים עכשיו למעשה בתוך תודעת הלב הקדושה שלכם.

קראו עכשיו לנשמתכם ולרוחכם ובקשו מהם להתחבר אליכם בחזרה לגמרי. בקשו מנשמתכם ומרוחכם להגן עליכם מעכשיו ועד סוף חייכם.

בקשו מליבכם ליצור לכם בית בתוכו, בתוך ליבכם, שבו תוכלו לגור בבטחה.

בקשו מנשמתכם, מרוחכם ומליבכם להגן על בית פנימי זה שלכם, מפני מרעיכם.

עכשיו כשהבית הפנימי מוכן, בקשו מליבכם ליצור קשר עם האישה הפנימית, ובקשו ממנה להיכנס אל ליבכם, אל ביתכם הפנימי. בקשו ממנה לפתוח את ליבה אליכם. פתחו גם אתם את ליבכם אליה, עד שתרגישו איך לבבותיכם מתמזגים לאחד. בקשו מליבכם ליצור לה חדר משלה בביתכם. שאלו אותה למה היא זקוקה על מנת שתוכל לחיות בשלום? לימדו להכיר אותה טוב יותר.

אחרי שלמדתם להכיר את האישה הפנימית, בקשו מליבכם ליצור קשר עם הגבר הפנימי. כשהקשר נוצר, הזמינו גם אותו אל ליבכם ואל ביתכם. בקשו ממנו לפתוח את ליבו אליכם ופתחו גם אתם את ליבכם אליו. האזינו לליבכם: למה הגבר הפנימי זקוק על מנת שיוכל לחיות בשלווה ובשלום? לימדו להכיר גם אותו. לאחר מכן בקשו מליבכם ליצור גם לו חדר משלו, או אם האישה הפנימית מסכימה, אולי הם יכולים לגור באותו החדר?

בקשו מהגבר והאישה הפנימיים לפתוח את ליבם אחד לשני ולאחד את כוחות היצירה שלהם ואת הקונדליני שלהם לאחד, תחת הנחיית ליבכם הקדוש. יופי, פתחתם עכשיו את שני ערוציי הבריאה המיניים שלכם: הימני והשמאלי. ואיחדתם אותם בליבכם.

בקשו עכשיו מהגבר והאישה הפנימיים לקחת על עצמם את תפקיד ההורים הפנימיים, המבוגרים הפנימיים ובקשו מהם להגן על ביתכם הפנימי יחדיו.

עכשיו כשהבית וההורים הפנימיים מוכנים, נתחיל להזמין את הילדים הפנימיים הביתה גם כן. כל טראומה בחייכם עלולה ליצור ילד פנימי שזקוק לעזרה. ולרוב צריך לטפל בהם מהגדול לקטן. כי כולם נמצאים אחד בתוך השני, ולרוב הילד הפנימי המבוגר יותר, מגן על הילד הפנימי הצעיר יותר. אז כדי לפרוק את שרשרת הטראומות הזאת, כדי תמיד להתחיל מהטראומה הכי טרייה ואז להתקדם פנימה יותר לטראומות הישנות יותר. ולהגיע עם כל ילד פנימי טראומטי למצב שבו הוא מרגיש בטוח ומוגן, בתוך ליבכם.

אפשר להזמין גם את הילדים הפנימיים שלכם מחיים קודמים אל ליבכם ולטפל בהם שם גם כן, אבל זה ידרוש מאמר נוסף.

המצב בתוכי היה כזה:
הילד הפנימי בן השש עשרה, שימש כמגן הפנימי והגן על שאר הילדים הפנימיים.
בתוכו נמצא הילד הפנימי בן השמונה, שניזרק מביתו.
בתוכו נמצא הילד הפנימי בן השנתיים וחצי שברח מהגוף, כאשר אבי הרביץ לי עם החגורה שלו.
בתוכו נמצא הילד הפנימי בן השנה וחצי שלא מעז לזוז, כי אבי זרק אותו על הקיר וכמעט הרג אותו.
הילדים הפנימיים
על מנת לקבל גישה אל הילדים הפנימיים הטראומטיים, צריך קודם כל לטפל במגן הפנימי, שהוא במקרה שלי היה הילד הפנימי בן השש עשרה. אצלי כל התהליך התחיל אחרי שאבי מת, אז היה לי קל להתחיל אותו. אבל אם במקרה שלכם האדם שמתעלל בכם עדיין חי, אני ממליץ ללכת לקורס להגנה עצמית, ואולי אפילו להתחמש במקרה הצורך.

כאשר אתם מרגישים בטוחים פיזית, בקשו מליבכם ליצור קשר עם הילד הפנימי שתפקידו להגן עליכם. ללא הסכמתו, לא תגיעו לשום מקום. כאשר הקשר נוצר, בקשו מהילד להיכנס אל ליבכם והראו לו את הבית הפנימי וההורים הפנימיים שמחכים לו בתוך ליבו/ליבכם. שאלו את הילד הפנימי זה למה הוא זקוק על מנת לחיות את חייו באושר ובבטחון והקשיבו לדבריו ומלאו את צרכיו.

בקשו מהילד לפתוח את ליבו לגבר הפנימי ולאישה הפנימיים. במקרה שלי, היות ואבי התעלל בי כל חיי, הילד הפנימי חשד בגבר הפנימי ולקח הרבה זמן, עד שהוא הסכים לפתוח את ליבו לגבר הפנימי. (לרבו לבנים יש בעיות עם האב ולבנות בעיות עם האם). לאחר כמה חודשים של שכנועים, הילד הפנימי בן השש עשרה, בכל זאת הסכים לפתוח את ליבו לגבר ולאישה הפנימיים והשילוש הקדוש הפנימי הראשון נוצר.

הילד הפנימי בן השש עשרה, היה זקוק להנחיה, אהבה ושלום. כאשר הוא קיבל את כל אלה מההורים הפנימיים, הוא נירגע והעביר את סמכויות ההגנה העצמית להורים הפנימיים.

בשלב הזה גם כדאי ליצור קשר עם ההורים הפנימיים ולשאול גם אותם למה הם זקוקים מהילד הפנימי וכך להגיע להבנה מהם צרכיהם של כל אחד מחבריי המשפחה הפנימית.

לאחר שהובלתי את הילד הפנימי הראשון אל הבית הפנימי, הובלתי גם את שאר הילדים הפנימיים אל ליבי.

הילד הפנימי בן השמונה היה זקוק לאהבה, יציבות ובטחון.

הילד הפנימי בן השנתיים וחצי היה זקוק להגנה, קרקוע ואהבה. רק כאשר סיפרתי לו שאסור למבוגרים להרביץ לילדים, ואבי היה פושע מבחינת החוק, אז הוא הסכים לחזור אל הגוף ואל הבית הפנימי. הבטחתי לו שאני לא אתן לאף אחד להרביץ לו כך שוב.

עם הילד הפנימי בן השנה וחצי אני עדיין עובד, ולאט לאט הוא מסכים להשתתף במשחקי החיים. זה בטח ייקח עוד כמה שנים עד שהוא יתאושש מטראומת ההטחה בקיר וחוסר האכפתיות שהפגינה אימי. אז ועכשיו. אימי עדיין מעמידה פנים שכל מעשיי האלימות של אבי לא קרו.המשפחה הפנימית, בתוך הבית הפנימי, השילוש הפנימי הקדוש.

בתקווה שבעזרת מאמר זה תצליחו גם אתם ליצור לעצמכם בית פנימי בתוך ליבכם ותצליחו לאחד את המשפחה הפנימית שלכם, את השילוש הפנימי הקדוש שלכם.

בהצלחה, אריה

 

 

 

 

 

 

לזכור הכל ולא לשכוח

מאיפה אפשר להתחיל סיפור שכזה? האם אתחיל מהרגע שנולדתי? או להתחיל מהיכן שאני זוכר את עצמי?
אתחיל מקצת היסטוריה. נולדתי בעיר טורקו שבדרום מערב פינלנד למשפחה נוצרית פרוטסטנטית. אני הילד השני במשפחה, כשלפני נולדה אחותי הגדולה. בנוסף יש לי עוד אח צעיר ממני ואחות קטנה, בת הזקונים של המשפחה. את ילדותי אני לא זוכר כמעט, דבר שאספר מאוחר יותר ממה הוא נובע. אז בואו נתחיל מהמעבר לישראל. כשהייתי בן שלוש, משפחתי עברה לישראל, דבר שלא רציתי שיקרה, אבל אבי התעקש, אז עברנו. תחילה גרנו במושב פיני בשם יד השמונה, שהוקם ליד ירושלים. אחרי כשנה במושב, עברנו לקיבוץ מרום גולן, שזה עתה הוקם בצפון רמת הגולן. אני מניח שהוריי רצו לגור במקום הכי קר בישראל, שיזכיר את פינלנד מבחינת מזג האוויר. אחרי ילדות די רגילה בקיבוץ, קיבלתי בגיל שש עשרה שוק כשאחותי הגדולה קיבלה תעודת זהות כתומה ממדינת ישראל. אז הבנתי שתמיד אהיה אזרח סוג ב' בישראל, בגלל היותי נוצרי. וכך, בגלל תעודה אחת, חיי התפרקו להם. כל התוכניות שהכנתי במשך שנות נעוריי על הגשמה עצמית בישראל, התנדפו להם כעלה ברוח. לא יכולתי לדבר על האפליה הממסדית שנתקלתי בה עם אף אחד, כי כל חבריי היו יהודים. וגם לא היה לי על מי לכעוס, כי הממסד היה אלמוני לחלוטין בעיניי. רק אחרי שהתבגרתי, האירוניה של צבע תעודת הזהות שאחותי קיבלה התגלתה לעיניי: מצחיק שיהודים מסמלים נוצרים בתעודה כתומה, כשרק כמה עשרות שנים קודם היהודים עצמם סומנו בכמעט אותו הצבע.

כנראה שמישהו במשרד הפנים לא למד כלום מהשואה.

אחרי שהתאוששתי מהשוק, הבנתי שאין לי מה לחפש בישראל יותר, אז הפסקתי לקחת את חיי הקיבוץ ברצינות, הזנחתי גם את לימודיי התיכון והתחלתי להתרכז במה שעניין אותי: מוסיקה ובנות.

כך חלפו להם השנים עד שמלאו לי ח"י שנים. קיבלתי דרכון פיני זמני לשמונה עשר חודש ומכתב מהשגרירות הפינית שעליי להתגייס לצבא הפיני, אם ברצוני לשמור על האזרחות הפינית שלי. אז התנדבתי לשירות ברג'ימנט הנ"מ של הלסינקי ובגיל תשע עשרה חזרתי לפינלנד והתגייסתי לצבא. היות ולא ידעתי פינית, הצבא הפיני מיקם אותי בצוות תותח נ"מ שבו כולם דיברו אנגלית. כך ביליתי חורף אחד בצבא הפיני וכשהשתחררתי, הצבא הפיני קנה לי כרטיס טיסה חזרה לישראל. מה שהיה מצחיק הוא שבישראל צחקו עלי שאני נוצרי ובצבא הפיני צחקו עלי שאני יהודי. מסתבר שיש אפליה דתית בכל מקום בעולם.

חזרתי למרום גולן ואחרי שבוע של בירות לאיפוס המציאות, חזרתי לשגרת הקיבוץ, אבל עד מהרה מזכירות הקיבוץ הודיעה לי שלא אוכל להשתקע בקיבוץ אלא אם כן אתגייס לשתי שנות שירות אזרחי למען מדינת ישראל. הייתי מוכן לתת שנת שירות אחת, אבל נראה לי מוגזם לשרת שנתיים מדינה שרואה אותי כבן אדם סוג ב' בגלל שאינני יהודי.

למזלי מנהל מטע מרום גולן סידר לי עבודה בקיבוץ השכן ועברתי לגור בקיבוץ עין זיוון, שמרוחקת כעשר קילומטר ממרום גולן. שם עבדתי חצי עונה במטע עין זיוון וחסכתי כסף לטיול בחו"ל. כשצברתי מספיק כסף, נפרדתי מכל חבריי בקבוץ ונסעתי לאנגליה. שם טיילתי במשך כמה חודשים משם טסתי חזרה לפינלנד.

גרתי אצל דודי בהלסינקי במשך כמה חודשים, עד שמצאתי דירה ועבודה והתחלתי את חיי בעיר הגדולה. לאחר כמה שנים של עבודה כעוזר טבח, הלכתי לקורס לפינית ומשם המשכתי לבית ספר למהנדסות תוכנה.

באותם שנות לימודים הבנתי לאט לאט שיש משהו מוזר במציאות: מצבי הנפשי לא היה טוב והתחלתי לחקור את הנושא. התחלתי לקרוא ספרות רוחנית וכשסיימתי את לימודיי יצאתי למסע אופנועים בהודו שנמשך כמה חודשים. אחי הצעיר הגיע מישראל וביחד קנינו אופנועי אנפילד בדלהי ועליהם נסענו ביחד לגואה. שם הלכתי לקורס רייקי שנמשך שבוע ואחריו חזרתי לפינלנד.

אחרי הטיול, עזבתי את דירת הסטודנטים שגרתי בה ועברתי לגור בדירת שני חדרים ששכרתי מעיריית הלסינקי. ואז התחיל המסע הרוחני האמיתי שלי.

עד מהרה גיליתי שמשהו לא בסדר במציאות שלי, שיש בתוכי טראומות שמשום מה אני לא זוכר אותם. אומנם אבי התייחס אלי כמו זבל כל חיי והיכה אותי כמה פעמים כילד, אבל לא באמת זכרתי את מה שהוא עשה לי. בנוסף היו לי גם בעיות מיניות, שלא ידעתי מהיכן הן נובעות.

לאחר ביקור בישראל, שבו עברתי קורס רייקי שני, התחילה צ'קרת העין השלישית שלי להיפתח והתחלתי לראות בה חזיונות. בנוסף גם קראתי הרבה ספרים על תיקשור והתחלתי לתקשר בעצמי. הצטרפתי לקבוצת מדיטציה, שנפגשה באופן קבוע ולאט לאט למדתי לתקשר בטרנס. התחלתי לתקשר מלאכים ונהפכתי למתקשר של קבוצת המדיטציה שבה הייתי. באחד מערביי המדיטציה, הובילו אותנו לעבר, למעמד הר סיני, ובה נגלו לנו על ההר שבעה אנשים: שלוש נשים ושלושה גברים שישבו במעגל, בצורת מגן דוד, ובאמצע המעגל ישב משה. משה וקבוצתו הורידו את אותיות שפת האור מלמעלה והביאו אותם לכאן, למציאות זו. גם אנו קיבלנו חניכה לשפת האור. הרגשתי כיצד כל האותיות העבריות עוברות דרכי, נכנסות לליבי ומשם לדי.אן.איי שלי. קיבלתי חניכה גנטית לשפת האור ובאמת כמה שבועות לאחר החניכה, איכות התיקשורים השתפרה והתחלתי להבין אנשים טלפתית. בנוסף גם משהו נפתח בזיכרון שלי והתחלתי לזכור את ילדותי בפינלנד יותר טוב. וכך, לאט לאט, כל טראומות הילדות שלי התחילו להיפתח בפני.

הזיכרון הראשון שעלה לי היה מהלילה הראשון שלי בגן הילדים של קיבוץ מרום גולן. אני זוכר שאימי ואבי השאירו אותי לבד בגן, למרות שלא דיברתי עדיין עברית. ואז ילד ישראלי התחיל להכות אותי. אז הרבצתי לו בחזרה, ואז הילדים הגדולים בגן התנפלו עליי ונשכבו עליי. אני זוכר את תחושת חוסר האונים, השוק והפאניקה שהרגשתי. לאחר שכל הרגשות הללו יצאו החוצה ונרגעתי, הבנתי שהילד הישראל שהיכה אותי, כנראה סתם ניסה לשחק איתי איזשהו משחק, והיות ולא הבנתי את כוונתו הוא התחיל לשלוח ידיים. פירשתי את שליחת הידיים כתקיפה ותקפתי אותו בחזרה. ואז שאר הילדים הפרידו בינינו בכוח וריתקו את שנינו לרצפה.

אז ניפתח לי רבד עמוק יותר, וכל כאב הנטישה, שהוריי נטשו אותי לבד בגן עלה בגרוני, ובכיתי כשבוע עד שהכל יצא. אני זוכר כיצד הייתי בדיוק בביקור אצל אחי בתל אביב וכיצד התעוררתי בבוקר כשבתו התינוקת של אחי בוכה בקול רם: אימא, אבא, הביתה, הביתה. הבנתי שהיא עוזרת לי ובוכה את הדמעות שלי, ואז הכל יצא החוצה.

באותה תקופה בדיוק למדתי שירה, מסטודנטית באקדמיית סיבליוס למוסיקה בפינלנד. התמזל מזלי והעין השלישית של מורתי הייתה גם פתוחה והיא סיפרה לי שיש לי כשלוש חסמים רגשיים באזור הבטן, הריאות והגרון. המורה לימדה אותי כיצד אפשר לשחרר את הרגשות על ידי שירה ועולם חדש נפתח בפני. עד אז ביטאתי רגשות כמו שאימי לימדה אותי: מחבקים ומחייכים, אבל בלי רגש מאחורי החיבוק. רק אחרי כחצי שנה של שיעוריי שירה, התחלתי לאזור אומץ ולבטא את רגשותיי בשירה. אז גם הבנתי שמשהו לא בסדר אצל אימי, שהיא תקועה באיזושהי טראומה מהעבר ולא יודעת לבטא רגשות.

בעזרתה של מורתי לשירה, התחלתי להגדיל את רפרטואר הרגשות שלי ולמדתי כיצד לבטא רגשות בצורה חיובית, זאת אומרת בלי לשפוך אותם על כל מי שבסביבה, אלא לבטא אותם בלי להפחיד את מי שמולך. בעדינות. הרגש שהיה לי הכי קשה לבטא היה זעם. כי אבי לימד אותי מאז ילדותי שזעם תמיד גורר אלימות. כמעט בכל התקפת זעם של אבי, הוא היה מרים עלינו ידיים: עליי, על אימי ולפעמים אפילו על אחי ואחיותיי. אני הייתי הקורבן האהוב עליו, אבל אחרי שעזבתי את הבית גם אחי ואחיותיי הצעירים יותר נאלצו לסבול מהאלימות של אבי.

לשמחתי אבי נישאר לגור בישראל, אחרי שחזרתי לפינלנד, וראיתי אותו לעיתים רחוקות בלבד. הוא אף פעם לא היתקשר אליי וגם אני לא הרגשתי שום צורך להתקשר אליו. רק אחרי מותו, הבנתי למה הוא התייחס אלי ככה כל ימי: בדיוק לפני שנולדתי, אבי ואימי רבו ואימי כנראה בגדה באבי, ואז אבי חשב שאני לא בנו, אלא בן של גבר אחר. וכך אבי פרק את הכעס ששיש לו על הבגידה של אימי – עלי.

אין לי למעשה אף זיכרון חיובי מאבי, כל חיי הוא התנכר לי, התעלל בי פיזית ונפשית, לעג וצחק עליי ודאג לכך שאני לא ארגיש את עצמי רצוי במשפחתו. רק כשהייתי בן שלושים ושבע העזתי להתייצב מולו ולומר לו שנמאס לי מהירידות והביקורות שלו ושאם אין לא שום דבר חיובי לומר, אז עדיף שיסתום את פיו. אמרתי שאני זקוק לאהבה ממנו, ובאמת במשך כשלוש חודשים יחסינו השתפרו, עד ששוב רבנו על פוליטיקה והוא חזר לסורו. ואז החלטתי שוב שלא כדאי להתעסק עם המשוגע האלים הזה יותר. ובאמת לא ראיתיו עד קרוב למותו מסרטן.

אחרי שאבי מת, משהו בי סוף סוף השתחרר, הרגשתי שכבר לא רודפים אותי יותר וסוף סוף אוכל לחיות בלי פחד. כל השנאה שהייתה לי לאבי השתחררה ואבניי השנאה יצאו לי מהכליות. זה לקח כמה שנים לשחרר את כל הזבל שנשמר בתוכי על אבי אבל כשהכל סוף סוף התרוקן, הרגשתי הקלה.

אז התחילו לעלות לי עוד זיכרונות מילדותי. זכרתי כיצד כשהייתי בערך בן שלוש, רבתי עם אחותי הגדולה כשעדיים גרנו בפינלנד כילדים. היא חנקה אותי ואני חנקתי אותה בחזרה. ואז אבי תפס אותי, שם אותי על ברכיו והתחיל להכות אותי בגב עם החגורה שלו, עד שברחתי מהגוף דרך העין השלישית.

אבא מכה עם החגורה שלו ואמא מסתכלת אני זוכר את אבי מכה בי וכיצד אימי עומדת לידינו ולא עושה כלום. מעמידה פנים שהיא לא שם. אחותי גם הייתה שם ושמחה שאבי הרביץ לי.

אבי לימד את כל אחי ואחיותיי שאין לי זכויות במשפחה שלו: שלהם מותר להרביץ ולהציק לי אבל לי אסור לעשות את זה בחזרה. וכך הדרך היחידה שלי לנקום בהם הייתה מחוץ לבית. אחי ואחיותיי היו מארגנים לי הרבצה בבית מאבא ואז הייתי תופס אותם יותר מאוחר מחוץ לבית ומרביץ להם בחזרה. ככה זה נמשך עד שכולנו התבגרנו.

לאחר שנזכרתי כיצד אבי היכה אותי כשהייתי קטן בפינלנד, כל הפחד, האימה, חוסר האונים והבושה לאט לאט יצאו, עד שחזרתי לעצמי פחות או יותר. לקח לי כמה שנים לאחד את הילד הפנימי הפיני הזה שהסתתר בתוכי, יחד עם עצמי. ואז פתאום הפינית שלי השתפרה ועוד זיכרונות מפינלנד התחילו לעלות. זכרתי כיצד אחרי כל הכאה או השתוללות של אבי, אימי הייתה מחזיקה אותי בשני ידיה בחוזקה, עד שהייתי נרגע, מסתכלת בעיניי וחוזרת שוב ושוב על אותו משפט: כלום לא קרה, תישכח את זה. כלום לא קרה, תישכח את זה.

ואז הבנתי למה אני לא זוכר כלום מילדותי: אימי ציוותה עלי לשכוח את הכל ולהעמיד פנים שכלום לא קרה. אני לא יודע מאיפה אימי למדה את טכניקת שטיפת המוח הזאת, אבל גם אחיי ואחיותיי לא זוכרים כמעט כלום מילדותם.

אחותי הקטנה סיפרה לי שגם בקיבוץ אבי היכה אותי עם חגורה, עד שמזכירות הקיבוץ התערבה ואמרו לו שלהרביץ עם חגורה זה לא מקובל בקיבוץ. אז הוא עבר להרביץ לי עם ידיו.

לאחר שלאט לאט התחלתי להשתחרר מהתקפי הפאניקה שהתחילו מאז שהזיכרון על ההכאה עלתה לי, התחילו להגיע אליי לטיפול הרבה אנשים שעברו מוות בחייהם. לקוח אחד למשל טבע באגם כשהוא היה קטן והחזירו אותו לחיים. לקוח נוסף חווה מוות בתאונת דרכים וחזר לחיים, התחלתי לחשוד שאולי לא סתם מגיעים אליי לקוחות כאלו. ובאמת, כשביקשתי מידידי המטפל להסתכל אם גם אני חוויתי אירוע כזה של מוות וחזרה לחיים, ידידי אמר לי שכן. ואז הוא עזר לי להתחבר לאירוע הזה.

ואז עלה לי זיכרון שבו אני שוכב בחדר ניתוחים והם נותנים לי יותר מידי חומר הרדמה ואני נחנק ומת. ואז אני רואה כיצד הם מחיים אותי מלמעלה ואז אני חוזר לגוף. ואז נתקפתי התקף שיעול עמוק והרגשתי כיצד גם הילד הפנימי הזה חוזר לגוף. אני זוכר שוב את ההרגשה האיומה הזאת שאני מנסה לנשום וכלום לא קורה. ואז אני נחנק ומת. כל הרגשות מאותו אירוע עלו לי: שוק, פאניקה, חוסר אונים ואז כניעה ומוות.

במשך כמה שבועות לאחר שהזיכרון עלה, היה לי ריח וטעם של חומר הרדמה בפה. כנראה שהרגשות שיחררו את שאריות החומר מהשרירים.

כששאלתי את אימי מה קרה אז בניתוח כשהייתי בן שנתיים, היא אמרה לי: "כלום לא קרה, הכל היה בסדר". אז כבר התחלתי לחשוד שמשהו לא בסדר עם אימי, ואו שהיא משקרת לי בכוונה, או שהיא חיה במציאות נפרדת.

כשדיברתי עם נשמת אבי בעניין, אבי אמר לי שחזרתי מהניתוח במצב קאטטוני ולקח לי כשלושה חודשים להשתחרר מהאירוע כילד.

מה שמצחיק הוא שזה היה ניתוח ברית מילה וכך למעשה מתתי נוצרי וחזרתי לחיים כיהודי… אבי ואימי כנראה לא רצו שיציקו לי בבית ספר בישראל, אז הם הכריחו אותי לעבור את הניתוח. אני זוכר שאמרתי לאימי לפני הניתוח שאני אמות בו. אבל היא לא האמינה.

שוב לקח לי כמה שנים לאחד את הילד הפנימי הזה שמת בניתוח, יחד עם העצמי הבוגר ולאט לאט הוא התחיל להעז לחיות גם כן. הילד הפנימי הזה פתח את עולם הנשמות בלפני, ומאז אני מסוגל לדבר עם נשמות.

תוך כדי תהליך האינטגרציה הזה, עלתה לי חוויה נוספת מהקיבוץ. אני זוכר כיצד, כשהייתי בן אחת עשרה בערך, הגיע לכיתה ילד חדש בשם ליאור מהעיר הגדולה. היות והוא היה יותר מבוגר מאיתנו בשנה הוא די מהר השתלט על הכיתה בכוח זרועו. והיות ועד לבואו אני הייתי החזק בכיתה היו לנו הרבה תקלים בהתחלה. לאחר תקופת הסתגלות, אני זוכר שהוא פעם הזמין אותי לשחק איתו במקלט הכיתה. ואז במקלט הוא התנפל עליי, הפשיט בכוח את בגדיי, התחיל לגעת לי באבר המין וניסה להכריח אותי לקיים איתו יחסיי מין. בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל כשהבנתי שהוא מנסה להכריח אותי ליחסיי מין, התחלתי להשתולל והוא לא יכל לבצע את זממו. הוא נאלץ להשקיע את כל כוחו בניסיון להשתלט עליי ואז כבר נגמר לו החשק למין. ואז הוא איים עליי שאם אספר למישהו, הוא יהרוג אותי ויגיד לכולם שאני הומו, והסתלק.

אני זוכר את רגשות הבושה והפחד, כיצד אני מתבייש בגופי. כאילו שגופי מלוכלך ושהוא גורם לגברים להתקיף אותי. הבנתי שלא אני ההומו, אלא הוא ושהוא מתבייש בנטייה המינית שלו. נזכרתי גם כיצד כשנתיים שלוש מאוחר יותר, כשניסיתי לקיים יחסים עם חברתי הראשונה, פשוט נתקפתי בהתקף חרדה ולא יכולתי לזוז. פשוט קפאתי מרוב פחד. עד היום אין לי אף חבר גבר שהוא חזק יותר ממני, למרות שלמדתי ג'ו ג'ייטסו במשך כמה שנים, הפחד עדיין שם. לא נראה לי שהוא אי פעם ישתחרר לגמרי.

לקח לי הרבה זמן לשחרר את הגועל הזה ממני ולשחרר את כוח היצירה המיני שלי מהאנס. האנסים הרי לא אונסים רק בשביל הכיף, הם אונסים כדי לשלוט בכוח היצירה שלך. וכך אתה הופך לעבד מיני של האנס. אז החלטתי שאני לא יוצר יותר דבר לאיש, אלא אם כן יש שם אהבה אמיתית קודם. החלטה זאת שינתה את חיי מקצה לקצה: אחיותיי הפסיק להיות איתי בקשר, גם אימי נעלמה מחיי ולבסוף גם אחי. מסתבר שהייתי העבד המיני של המשפחה וברגע שהפסקתי לציית לפקודות המשפחה, המשפחה כולה פתחה עליי בחרם. ומאז איבדתי קשר איתם.

בנוסף לזה שהחלטתי ליצור רק מתוך אהבה, החלטתי גם להפסיק ללכת בדרכיי אימי ואבי והתחלתי לפרוק את כל התכנותים המשפחתיים שבי. גיליתי שאימי חיה במעין בועה שהיא המציאה לעצמה בעקבות איזושהי טראומת ילדות שהיא עברה, כנראה אונס, ומאז היא לא הצליחה לחזור לעצמה.

אמי גדלה בבית אלים , עם אבא אלכוהוליסט, שחזר חולה נפש ממלחמת העולם השנייה. הוא היה חובש קרבי וזוועות המלחמה פשוט הוציאו אותו מדעתו. וכך המשפחה נאלצה לגור עם חולה נפש ולהעמיד פנים שהוא נורמלי. את אותו השיעור אימי העבירה לנו: גדלנו עם אבא אלים וחולה נפש וכולנו העמדנו פנים, בהנחיית אימנו, שהוא נורמלי.

כשהבנתי את העניין יצרתי קשר עם נשמות סבי וסבתי וביקשתי מהם רשות לראות את המציאות כמו שהיא. מהם הרי הגיע התכנות הזה, שצריך להעמיד ששגעון לא קיים. הסב והסבתא נתנו לי רשות לראות אותם כמו שהם ולספר את סיפורם.

באותה תקופה שבה התחלתי להשתחרר מבועת המציאות של אימי, הגיעו לי הרבה מטופלים עם הורים נרסיסטים, שהתיימרו בילדיהם ושיחקו במציאות שלהם. אני לא יודע, אם אימי משחקת במציאות שלי בכוונה, אבל ככה זה מרגיש. לקח לי הרבה זמן להבין שעלי לסמוך על הזיכרונות שלי ולהפסיק להאמין לאימי ולסיפוריה. בעזרת השם היא מתישהו תטפל בעצמה ובטראומות שלה. אבל זה לא התפקיד שלי לנסות לעזור למישהו שלא רוצה להתמודד עם הטראומות שלו.

הזיכרון האחרון שעלה לי הוא כיצד הייתי כבן שנה וחצי בפינלנד ואבי מגיע הביתה מרוגז. ואז הוא מתחיל לצעוק על אמא ואני מתערב. ואז הוא תופס אותי בשתי ידיו, מרים אותי מעל ראשו, ומטיח אותי בקיר. דם מתחיל לרדת מאפי ומעיניי, ואז אבי מתקרב שוב כדי לזרוק אותי שנית ואז אחותי הגדולה, בת השנתיים, מתערבת, רצה להגן עלי וצועקת לאבא שיפסיק.

אבי זורק אותי על קיר ואמי מסתכלת מהצד ואז אבי מתעשת וחוזר לעצמו. אחותי הצילה את חיי באותו הרגע. אני זוכר כיצד אימי עמדה שם גם כן, חיוורת ולא עשתה כלום.

אני זוכר כיצד לא העזתי לזוז במשך כמה שעות. אבי פשוט שבר אותי נפשית כשהוא זרק אותי כך. לא העזתי לעשות יותר כלום ללא רשותו. שנים מאוחר יותר, אחרי שאבי מת, יצרתי קשר עם נשמתו ושאלתי אותו למה הוא שבר אותי ככה. הוא הראה לי חיזיון שבו אימו מכה אותו עם ענף, שוב ושוב ושוב עד שהוא נישבר רוחנית. וזה מה שהוא העביר אלינו, ילדיו – את השבר הזה.

לאחר כמה חודשים, אחרי שהצלחתי להרגיע את הילד הפנימי החדש שהופיע, עלה לי זיכרון נוסף שבו אני מתחבא מתחת למיטה, כשאבי חזר הביתה, וכיצד אחותי הגדולה באה לשחק איתי מתחת למיטה. אני זוכר שהיא אמרה לי לא לשחק עם אבא יותר, שאבא ישחק עם אימא והיא תשחק איתי. כך היא שיחקה איתי מתחת למיטה במשך כמה חודשים עד שהעזתי לצאת שוב.
זה מה שאני עובד עליו עכשיו: לאחות את השבר הזה שעובר בתורשה במשפחה שלנו. בתקווה שהוא יתרפא לאט לאט תוך כמה שנים. ששוב אעז לעשות דברים על דעת עצמי, ללא קבלת רשות מאחרים.

זהו לבינתיים.

תודה שקראתם, אריה סאקארי סילאנדר
הלסינקי, פינלנד

מדיטציית שלום בין דתית

הרעיון שמאחורי המדיטציה הבאה היא ללמוד להכיר את הארכיטיפים הדתיים הפנימיים שלך ואז להגיע לשלום פנימי ביניהם. כשאת נמצא בשלום פנימי, תוכל להשפיע לאחר מכן גם על העולם החיצוני ולגרום לו להשתנות בהתאם למצב הפנימי שלך. כך תוכל לעזור להגעת שלום עלי אדמות.

אני ממליץ לעשות את המדיטציה בחוץ בטסע במקום האהוב עלייך.

ראשית הרגע, נשום עמוקות והיכנס למצב מדיטטבי.
הרשה לליבך לקחת אותך אל תוכו. או לחילופין כנס אל תוך ליבך.
בקש והרשה לליבך להגן עלייך.
עכשיו כשאתה בתוך ליבך, קרא ליהודי הפנימי ושאל אותו: מה שלומך? הזמן את היהודי הפנימי אל תוך ליבך. אהוב אותו כמו שהוא. הרשה לו לחזור הביתה אל בית האלוהים שבתוך ליבך.
שאל את היהודי הפנימי: מה אתה זקוק לו כדיי לחיות באושר ובשלום פנימי?
הרשה לאלוהים לספק ליהודי הפנימי את כל צרכיו.

עכשיו כשהיהודי הפנימי חי בשלום בבית האלוהים, קרא למוסלמי הפנימי (לכולנו היו חיים קודמים בתור מוסלמים. וההפך)
הרשה גם למוסלמי הפנימי להיכנס אל תוך בית האל שבתוך ליבך ושאל אותו: מה שלומך? מה אתה זקוק לו כדיי לחיות באושר ובשלום פנימי? הרשה לאלוהים לספק לו את כל צרכיו.

קרא גם לנוצרי הפנימי, לבודהיסט הפנימי, ולכל שאר הדתות שנוגעות לך אישית. הרשה גם להם להיכנס אל בית האלוהים שבתוך ליבך. הרשה לאלוהים לספק גם להם את כל צרכיהם.

לבסוף הרשה ליהודי הפנימי להיפגש עם המוסלמי, הנוצרי והבודהיסט הפנימיים. שאל אותם? למה אתם זקוקים מהיהודי הפנימי? ואז שאל את היהודי הפנימי: למה אתה זקוק מהנוצרי, המוסלמי והבודהיסט הפנימיים?

אחרי שכל אחד מהמאמינים הפנימיים יסכימו לספק לשאר המאמינים הפנימיים את צרכיהם, תוכל להגיע לשלום פנימי בין הדתות.

זהו, אתה כבר לא לוקח חלק בקונפליקט הפנימי הזה.
עכשיו תוכל לעזור לקונפליקט החיצוני להיפתר גם כן. בעזרת כוח האלוהים שבליבך. בהצלחה!

אריה זכריה סילאנדר

עיכובים במימוש הרצונות בעולם המלכות

תיקשור משותף וולדה ששה ואריה סילאנדר

 יצאנו לתיקשור המשותף זה על מנת לקבל מידע מדוע לעיתים למרות שאנו עובדים ומרפאים נושא מסוים בחיינו מבחינה רוחנית, אנרגטית, והבנת המודע – המימוש בעולם הפיזי אינו קורה.

 וולדה: נשמות יקרות אתם מבקשים לדעת על תהליכים הרוחניים והתממשותם במימד הגשמי.

התודעה שלכם מצפה שאם אתם כווננתם ועשיתם תהליך אנרגטי התוצאה אמורה להתממש בעולמכם הפיזי במיידי.

תהליך הרוחני ומימושו בפיזי תלוי ביכולתו של האדם לעכל ולהכיל. אנשים רבים שחווים נס אומרים לעצמם : האם זה באמת קרה? האם זה אמיתי? המימוש המהיר גורם לעיתים לבהלה.

אלו מכם שחווים המתנה במימוש רצון על פני האדמה חשים ייאוש והופכים את הנושא שהם חשים כבעיה/חסימה לדבר מרכזי בחייהם וחדלו מלפתח את ייתר הנושאים.

בינתיים בשאר הנושאים עמם מתמודדת הנשמה מתרחשים שינויים אך הם אינם חשים זאת מאחר והם ממתינים ומרוכזים למימוש פיזי של נושא עליו הם מתמקדים (זוגיות, פרנסה, בריאות וכו).

כאשר המימוש אינו מגיע הם חווים תסכול וכעס.

האדם רוצה להשיג אנרגיה זוגית של נתינה וקבלה בכל תחום בחייו.

אנשים רבים חווים סוג של עייפות במה שהם חושבים שהם רוצים. פעמים רבות ע"מ להשיג את הרצוי יש להבין את אלמנט הזמן מעולמות עליונים. לעיתים אתם נלחמים על דבר שויתרתם עליו לפני שהתממשתם על פני האדמה, ויתור זה ניתן לשנות על פני האדמה כשאתם מוכנים לו.

אתם חושבים ש"מגיע לי" כי אני מתאמץ ועושה אך עליכם להבין שהתהליכים תלויים גם בסביבה שלכם . לעיתים האדם ממתין לאישורים או נאחז בכאב עמוק, עצב, בדידות, תת-מודע, זיכרון תאי הגוף  כל אלו הם עיכובים בתוצאה הרצויה לו בעולמו הגשמי – יש זמן לפי אינדיבידואל עד שאנרגיה זו מתנקה ומאפשרת מימוש בגשמי שנקראת – תוצאה.

כאשר אדם חש שתחום מסוים שהוא עובד עליו ומחכה לתוצאה והיא אינה מגיעה, עליו להניח לנושא הזה ולהתמקד בנושא אחר ולראות מה מתרחש שם.

אריה: תהליך השינוי הינו תהליך מעגלי: שיעור – הפנמה – שינוי – הוויה חדשה. ראשית לומדים את השיעור – מפנימים אותו – משנים את הדרך שבה עושים את הדברים והדבר מוביל לריפוי ולהוויה חדשה.

אחרי השיעור יש תהליך של הפנמה שלוקח זמן מה שבו עשוי להיות עיכוב ורק לאחר מכן מתחולל שינוי ואז ההוויה משתנה והאדם הופך להיות השיעור עצמו.

lesson-change-new-conscious

לדוגמא: זוגיות – אני רוצה זוגיות בחיים!

– אמרי – "אני נשואה" והקשיבי מי מתנגד בתוכך.

– מתנגד החלק הזכרי בנשמה.

– מדוע?

– כי הוא רוצה לשלוט.

נכון להיום את מושכת לחייך גברים שלא רוצים זוגיות אך רוצים לשלוט בך. עלייך להתחבר לגבר הפנימי ולהגיד לו להשתנות ושאינו צריך לשלוט. ושאלי אותו האם הוא מסכים?

אם התשובה היא כן התחברי לאישה הפנימית ושאלי גם אותה האם היא מסכימה להתחבר לגבר הפנימי?

אם התשובה היא כן – יש לך זוגיות פנימית.

ושוב אמרי: "אני נשואה" והביטי מי מתנגד: הילד הפנימי? הילדה הפנימית? הנער הפנימי? הנערה?

חזרי על התהליך וחברי את כל מי שמתנגד בתוכך לליבך והמירי את ההתנגדות בקבלה.

עכשיו כל העולם יַראה לך שאת נשואה ואין לך צורך להתמקד בשיעור זה יותר. ומתי שהוא הבעל הנכון יופיע.

על האדם להניח לנושא הזה לאחר התהליך והשחרור ולעבור לשיעור הבא.

המסר בתהליך הנ"ל מופנה למטופלים ומטפלים כאחד. כאשר מטפל עוסק בנושא אחד זמן רב והשינוי אינו קורה למרות התהליכים האנרגטיים עליו לכוון את המטופל להניח לשיעור זה ולעבוד עימו על השיעור הבא.

בעניין הזוגיות:

חשוב לבדוק האם יש לנו זוגיות בתוכנו או האם יש לנו מחסור בזוגיות. אם יש מחסור – אז זה מה שנמשוך אלינו: "חוסר בזוגיות". לכן אם אנו מגלים מחסור פנימי בזוגיות עלינו לבקש זוגיות רוחנית אל תוכנו עד שנרגיש שיש בתוכנו זוגיות בשפע. כשאנו מרגישים שיש בתוכנו זוגיות שופעת, אז העניין נפתר ואפשר להמשיך הלאה תוך ידע פנימי שיש לנו כבר את הדבר שאנו מחפשים. ואז להמשיך הלאה לדברים אחרים מתוך ידיעה שהזוגיות הפנימית שישנה בנו תמשוך אליה גם זוגיות חיצונית. עלינו להאמין בעצמנו ובזוגיות הפנימית שלנו, אבל גם להאמין ביקום שלא חסר בו דבר ומתוך השפע הזה הזוגיות תתממש בכל המישורים שאנו מוכנים לקבל אותם: פיזיים, רגשיים, נפשיים ורוחניים.

בקשר לשפע:

שפע זו משוואה של נתינה וקבלה:

האם אנו נותנים יותר מאשר אנו מוכנים לקבל?

עלינו לבדוק את המישור המסוים שבו יש מחסור בשפע ולראות האם אנו נותנים במישור ההוא יותר מאשר אנו מקבלים. כמובן שעלינו להסתכל גם על כל המישורים יחדיו: יכול להיות שאנו נותנים לאנשים במישור הרוחני, הרגשי או הנפשי, והם אז נותנים לנו בחזרה במישור הפיזי או הכספי.

כך נוצר שיווי משקל שהוא השפע שלנו.

וולדה: התוצאה על פני האדמה קשורה לאזור מגורים, לאמונה הפנימית של האדם, לשיעורים מבראשית.

יש נשמות שיבחרו לחיות את החוסר בתחום אחד כדי לחוות את השפע בשאר התחומים ולאדם קשה לקבל זאת, בתדר הקודם. היום השערים נפתחים עבור כולם כדי ליצור את כל השפע בכל תחום בחיינו לפי הרצון והבחירה שלנו, וזה האתגר האמיתי שיכול להוביל לגמר התיקון. לעיתים החוסר מזיז את בני האדם להשיג את הרצוי.

אריה: ככל שהדרישה היא יותר מפורטת כך קשה יותר להגשים אותה.החיים הם כמו לונה פארק של חוויות. האדם המבקש להגשים דבר בחייו צריך להיות בערות מלאה לכיוון שהיקום שולח אותו אליו, על מנת שתתאפשר הגשמה של הרצון/הבקשה המאוד מיוחדת עבורו.

כאשר אדם מניח לשיעור מסוים הוא משדר אמון בבריאה ובעצמו שהוא ראוי לקבל ושהבריאה תמלא את צרכיו.

וולדה: פעמים רבות כדי לאפשר לדברים להתממש עליכם לעבוד עם הגוף. כדוגמת : ספורט, עיסוי, להזיז את הגוף הפיזי שזוכר ומחזיק את הטראומה וע"י תנועה ניתן לשחררה. הגוף זקוק לזמן כדי לרפא טראומה.

לעיתים עיכוב בתוצאה קשור ל"אני" של בן האדם, האני שלו נמצא ב"אין". ה"אני" נמצא למען עצמי בלבד ולא למען ה"אני" הגדול שמכוון אותנו לצמיחה. "אני": אלוקות\אהבה – נתינה\קבלה – יעוד\ יקום\יעד- זה מימוש האני העליון.

אריה:  חשוב להקשיב לעצמכם בזמני שינוי. לקבל ולאהוב את עצמכם ולא לנסות להתנגד ואז אתם זורמים עם מה שהיקום מבקש להגשים עבורכם.

קחו אחריות על השיעורים – זהו את הגורם המעכב, הפחדים והחששות, שחררו ובטחו ביקום שהוא יגשים עבורכם את הטוב ביותר.

באור ואהבה

וולדה ששה

אריה סילאנדר